התעוררתי הבוקר בידיעה שעלי להחליט. לא להשאיר, כהרגלי בקודש, את ההחלטה בידי אחרים.
לא מיהרתי כי הנושא היה מורכב. בשלב כלשהו של החקירה עם עצמי פניתי לעזרתכם ופרסמתי פוסט (ר' פוסט קודם). קיבלתי תשובות שונות שהוסיפו חומר למחשבה (ועל כך תודתי נתונה לכל אחד מכם :)).
בכל רגע נתון בחיים אנחנו עושים ומבצעים החלטות.
לפנות ימינה לדיזנגוף או להמשיך ישר לכיוון הטיילת
לאכול בארוחת הבוקר סלט או להתענג על קפה ובראוניס
להסיע את הילד לבית הספר ולנצל את הכמה רגעים האלה לשיחה טובה או להספיק להגיע לעבודה ולענות על אימיילים דחופים...
ויש גם בחירות הרבה יותר משמעותיות שקובעות חיים/מוות, קריירה, או קשר לחיים.
בשנת 2002 קיבל פרופ' דניאל כהנמן עם עמוס טברסקי פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום קבלת החלטות. כהנמן קבע שבכל פעם שאנחנו בכעס, במתח, בחרדה, בדאגה, בלחץ, נקבל החלטה שלא לטובתנו. תמיד.
אחת המסקנות במחקר הייתה ששנאת ההפסד גדולה על אהבת הרווח.
זו כנראה מסקנה נכונה לא רק לתחום הכלכלי, אלא גם ליחסים.
עם זאת, לא ניתן לתמצת החלטה בכן או לא.
אם אני מרגישה לא נוח עם קבלת החלטה, אעדיף להשתהות עם הבחירה, ולא לבחור על פי הצד שבו התעוררתי הבוקר.
למדתי שהחלטה צריכה להיות בהקשרים רחבים יותר
האם הוא מתאים לי?
האם עלי לתת סיכוי לקשר שנראה על פניו כבלתי אפשרי?
עם איזו החלטה ארגיש שלמה ונאמנה לעצמי?
האם אני חופשיה בבחירה שלי?
האם ישנתי טוב הלילה וביכולתי להגיע להחלטה שקולה ונבונה?
מה חשוב לי?
איך אני רואה את החיים שלי בעוד כמה שנים קדימה?
ואולי הפחדים מניעים אותי?
ואולי אני שבויה בתוך פראדיגמות?
אז החלטות הן בעצם קצה של תהליך פנימי, רגשי ותחושתי, ארוך ומורכב (זוכרים את הסרט 'דלתות מסתובבות'?!), חשובה יותר הדרך להגיע להחלטה, השיח עם העצמי והבנה שזו לא מתמטיקה.
ולא לשכוח!
כמעט כל החלטה בחיים היא לא בלתי הפיכה,
תמיד ניתן לשנות.
נמסטה
