לפני 7 שנים. 13 ביוני 2017 בשעה 15:57
בתלמוד יש אגדה שמספרת...
שהגומה, מתחת לאף של התינוק שרק נולד, היא אצבעו של מלאך שצבט אותו על פיו עם נשימתו הראשונה, והשכיח ממנו את כל זכרון העבר טרם לידתו.
וכל תהליך גדילתנו ולימודנו בעולם הוא היזכרות במאגר הידע של כלל האנושות ושל היחיד.
אולם, שלושה דברים אינם זקוקים לזכרון, הם נמצאים בתוכנו, הם עומדים בפני עצמם ואין סיבה לקיומם:
אהבה
רצון
וחופש
אי אפשר לגרום למישהו לאהוב,
אי אפשר לגרום למישהו לרצות
ואי אפשר לגרום למישהו להיות חופשי
אף אחד אחר, חוץ מאיתנו, לא יכול להכניס אותם אל תוכנו.
את שאר הדברים צריך ללמוד, כמו
לדעת לשים את הגוף בידיים שאינן שלי
גם אם ישנה טלטלה
לבטוח בהן, לפחות פעם אחת
ואחר כך, כל השאר יבוא מעצמו.
כי צמיחה בעזרת אדם אחר מצריכה לראות את הגדולה באחר, את הפוטנציאל שבגדולתו, ללא משקעי עבר.