בכל התרבויות בכל ארצות תבל לבני האדם יש תחושה דומה למושג 'בית'. מפתיע לא?!
לא לכולם יש אבא, לא את כולם מגדלת אמא
אבל לכווווווולם יש בית
זה מקום שאתה מגיע אליו ומקבלים אותך, רוצים אותך, מחכים לך
יש את הבית שאנחנו בונים
אם הוא עשוי מתבן, מחול, או אפילו סירה בנהר
מומו, ילדה בת 12, גיבורת ספרו המענג של מיכאל אנדה, קבעה את ביתה בתא הרוס למחצה, מתחת לבימה של חורבת התיאטרון...
"ובכן, המקום מוצא חן בעיניך?"
"כן" ענתה מומו
"האם לא מחכים לך בשום מקום?"
"לא"
"התכוונתי לשאול, האינך צריכה לשוב הביתה!"
"כאן הבית שלי," מיהרה והבטיחה מומו
"ומתי נולדת?"
מומו שקלה בדעתה ולבסוף אמרה: "עד כמה שאני זוכרת, הייתי מאז ומתמיד"
גם בני אדם הם בית
הבית הפנימי שבתוכם
מהו הבית הרגשי שלכם?
ממה הוא מורכב? כעסים, רצונות, אהבות, תוגות, געגועים... האם יש בו סדר? כמה הבית שלי הוא אני?
אז לכולנו יש בית, כזה או אחר
השאלה, איך נהפוך את הבית למקור העוצמה שלנו ולא לבית הכלא שלנו.
🙏
