אני על ארבע במרכז הסלון שלהם, והוא מאחורי. הוא שקט יחסית, ענייני. אני מרגיש אותו בתוכי, נע. אין לו זין ארוך במיוחד, אבל הוא על הצד העבה, ובאמת עברו מספר מפגשים עד שהצליח להחדיר אותו לגמרי. עכשיו אני מרגיש את הידיים שלו מחזיקות במותניים שלי כדי לייצב את עצמו ואת האגן שלו. הוא לא ממהר לשום מקום. בשבילו זה רק עוד ערב שלנו. היו רבים ויהיו עוד רבים.
היא לידנו, מחזיקה בפלאפון, מסריטה. מסתכלת, בוחנת. היד שלה משפשפת את הדגדגן שלה תוך-כדי, ומפעם לפעם מחדירה לתוכה אצבע, איכשהו מצליחה לענג את עצמה ועדיין לשמור על פוקוס. זה תמיד היה חלק מהעסקה, עוד מהמפגש הראשון - היא שם, לידנו עם המצלמה שלה. פעם ראיתי את התיקייה בה היא שומרת את הקבצים האלה. "סירטונים יובל." הם אוהבים לצפות בזה אחר-כך, כששניהם מזדיינים, היא הסבירה לי. לידה היו תיקיות אחרות. הספקתי לראות רק את "סירטונים אריק" ו"סירטונים אבי" לפני שסגרה את המסך. תמיד ידעתי שהיו עוד מלבדי.
אני זוכר עד היום את ההתכתבות הראשונה שלנו בצ'אט. זה טבעי, היא כתבה לי. אני פוגשת הרבה כמוך. נשואים, דיסקרטיים, שתמיד פינטזו על איך זה להיבעל. לא, אתה לא רוצה באמת סטרפאון, אתה צריך את הדבר האמיתי. בן הזוג שלי ואני חנכנו הרבה כמוך. לא, אתה לא גיי. אתה סטרייט. אתה פשוט צריך שמדי פעם יזיינו אותך. אתה כל היום מוביל ומעמיד פנים שהכל תחת השליטה שלך. מדי פעם אתה צריך שיזכירו לך את המקום שלך מתחת למישהו, לשחרר שליטה. רוצה להיפגש לקפה מתישהו? היא הייתה משכנעת, למרות שלא היה צריך להתאמץ יותר מדי. מי יודע כמה זמן חשבתי על זה, וחוץ מזה, היא הייתה כל כך יפה. רציתי לעשות את זה בשבילה, לראות את החיוך היפה שלה. אני זוכר את הפעם הראשונה שכרעתי שם על ארבע והזין שלו היה בתוכי. היא ליטפה לי את הראש ונתנה לי לרדת לה כשהוא זיין אותי. כשגמר בתוכי היא הקפידה לצלם את הזרע שלו מטפטף מחור התחת שלי, ואז שלחה לי לפלאפון. "תסתכל יותר מאוחר," היא רשמה. "לפני שאתה מזדיין עם האישה. שתזכור מה אתה באמת."
פעם היא רשמה לי בהודעה, "אנחנו מארחים היום זוג חברים. יהיה ערב מהנה. אנחנו נקרין את אחד הסירטונים שלך, רק שתדע. אולי מתישהו תזכה לפגוש אותם." כששאלתי אותה על זה היא רק אמרה שזו עיסקת חבילה; ניתן לבטל בכל רגע, אבל זה גם אומר שלא ניפגש יותר. נשברתי. באותו הערב אוננתי כמו מטורף על המחשבה הזו, על הזוג הנוסף שלא פגשתי ושצופה בי בתנוחה הזו, נבעל.
אני מרגיש את הקצב שלו מתגבר, כמו תמיד. אני כבר יודע לקרוא אותו. הראש שלי מורכן והגוף נדרך לרגע בו הוא יעצור וישפוך בתוכי, ורק מצליח לחשוב על המצלמה שלה שלא מרפה ממני, ויכול רק לחשוב שבאמת יש גברים שלפעמים צריכים שיזיינו אותם.