לפני 9 שנים. 27 בספטמבר 2015 בשעה 0:15
חצות. אוסקר ויילד. יושבת עם חברים מול כוס מעוצבת של ג'ין מרטיני, מנסה לדוג את הזית שעזב את הקיסם ונפל למשקה.
האצבעות שלי תחובות עמוק, עד תחתית הכוס, קצת ריכוז והזית החלק והחמקמק נשלף רטוב ומטפטף מתוך הנוזל ונתחב מניה וביה לתוך פי המצפה לו.
האצבעות הרטובות שנשארו מיותמות מטפטפות על השולחן ובלי לשים לב אני פוערת שוב שפתיים ומלקקת את הנוזל החריף ורק אז אני מרימה עיניים, שקולטות בחור בשולחן ממול שבוהה בעיניים פעורות שעוקבות אחרי כל תנועה של האצבעות שלי.
בהתחלה של חיוך, אני שולפת את האצבע מפי ומניעה אותה מצד לצד, והבחור בתנועה מטופשת של הראש ממשיך לעקוב אחרי האצבע עד שבביישנות הוא קולט, מחייך חיוך של מבוכה ומסיט את המבט.
כל כך קל להשיג שליטה, בתנועות רכות, במבט עדין ובאצבעות רטובות.
