לפני 9 שנים. 22 בנובמבר 2015 בשעה 22:23
נמשכת כמו עש ללהבה הקפואה שלך. מבולבלת.
רוצה מאוד
הרבה מפחדת
עדיין כאן.
נלחמת ברגשות שעטים עלי מכל עבר. כן, כן ואולי וכדאי? וכן
עדיין כאן.
חסרת סבלנות, נאבקת, נכנעת ושוב בועטת.
עדיין כאן.
ושום תירוץ שיתקבל או שלא על דעתך לא יהיה פה, שום הסבר למה שעובר עלי לא יעלה בפניך, ושום מילה בזכותי לא תישמע כאן.
אבל
מחכה למילה שלך. לחובה או לזכות.
