לפני 8 שנים. 4 במרץ 2016 בשעה 1:51
לפי כמות ההודעות המודאגות שהשארתם לי פה, אפשר היה לחשוב שאני חסרה לכם בימים האחרונים...
נכון. מה שמתרחש בחיים שלי עכשיו הרבה יותר מסעיר ממה שמתרחש לפחות עבורי בכלוב.
נכנסת הביתה על קצות האצבעות כדי לא להעיר אף אחד, הגוף שלי מלא בסימני התשוקה שלו, הטוסיק שלי בוער מסטירות שהנחית אחרי שכנועים רבים (ודי נהנה מעצם העובדה בסוף). "באה מאהבה".
לא בדסמ פרופר, אבל מלא ברגשות ומי אמר שכאב הוא הרגש הנחשב היחידי?
שיהיה לכם סופש מהנה, תקיפו את עצמכם באוהבים שלכם, אני נכנסת לישון.
לילה טוב!