סחלב

ושוב אתה כאן, על הספה שלי.

ושוב, המבטים שלך שוטפים את גופי, לא משאירים מקום פנוי. העיניים שלך מחפשות את שלי, המתחמקות.

אני יודעת שאני גורמת לך לסבל, אני רואה את זה עמוק בתוך החום הכהה שבעינייך.

אתה לא מבין.

ההודעות שאתה שולח לטלפון שלי במסווה כשאתה יושב ממש מולי, מספרות את אי ההבנה שלך.

מה קרה?

מה השתנה בחודשים האחרונים?

איפה את בשבילי?

הלב שלי שהיה צמא אליך כמו לטיפת מים במדבר, התקשה עכשיו.

הגוף שלי שנענה לכל נגיעה שלך, לכל ליטוף, מתרחק ממך הלילה.

ואתה לא מבין.

ואני לא יכולה לספר.