סחלב

הרחקנו לאשדוד, גבעה המשקיפה לים. המלצרית החמודה אוספת את שאריות הארוחה והקוקטייל המצחיק שהתעקשת להזמין עבורי.
החום שלך טובע בכחול שלי כשאתה שואל מה מתנת יום ההולדת שלך, ושנינו יודעים בדיוק למה אתה מתכוון.
בניגוד אליך, אני גם יודעת שהשם שלך חקוק כבר מזמן בצד הזה של הטבלה ולידו מסומן וי גדול. הצורך שלך כבר לא מרגש אותי, אני גדולה ממנו. פעם הייתי ניזונה מהרגש הזה, אוספת סביבי ושואפת לקירבי רגשות, פורחת.
עכשיו אני כמו עץ בשלכת, רודפת אחרי כל עלה ומנסה להדביק אותו לענף בחזרה.
תקופה כזו של ביניים. חייבת גשם.
מנסה לשקוע בים אבל החושך מתגבר עלי.