סחלב

ואז חשבתי, שההתערערות היא חרטה. הבזק של מחשבה, קצר קטנטן במוח, שכל תפקידו הוא לעורר את המחשבות הטורדניות המציקות האלה, שחופרות בכפית קטנה ובסוף מתהדרות במנהרה ארוכה שמובילה אל מחוץ לסורגים.
אז פיניתי לי זמן למחשבה. אני איטית, התובנות לא רצות אחרי בספרינט, ואני זקוקה לזמן.
התקופה הזו, של טרום יומולדת, מביאה איתה רק צרות. במקביל היא נמצאת באותו זמן יקומי שבו נפלה החלטה גדולה בחיי. כתבתי על זה, נפרדתי ממנו בראשי, נפרדתי ממנו בגופי ובהחלט נפרדתי ממי שהייתי באותה תקופה.
חזקה יותר, מחודשת, מתהדרת בכתר נוצץ, מדהים ומסעיר, לא מכירה את עצמי אבל מרוצה מאוד ממי שמשתקפת מולי במראה.
מרגישה שהעתיד מתחיל להתבהר.

( נראה לי שהוא יבקש הסבר לפיסקה האחרונה, כיאה לכלבה אמיתית אני אסביר: לא מכירה את עצמי, משתנה למולך, בהתאם אליך, לפי רצונך. מרוצה. מאוד.)