סחלב

רק איתך אני שלמה. נשלטת קטנה וטיפשה (סליחה מאסטר) מלאת אופטימיות שנובעת מחוסר מחשבה.
"אף אחד לא נוגע ברכוש שלי בלי רשותי"
לזכור לכתוב מאתיים פעם.
עכשיו יש שתי אפשרויות. זו שאני אבחר בה היא שהוא קורא את זה ומחייך, האפשרות השניה, והיותר סבירה, היא שהוא עכשיו אפילו יותר כועס. למה לכתוב מאתיים פעם אם היית אמורה לזכור את זה?
והמאסטר תמיד צודק. למדתי את זה על בשרי, הלב הדומע שלי עכשיו משנן את זה כמו מאנטרה שחוקה.
ממתינה לסליחתו, משתוקקת להודעה ממנו,
אבל עדיין חזקה, אמיצה ובקומה זקופה. נשלטת, אבל מתאימה את עצמי למידותיו העצומות, כמה שאזדקף הוא תמיד יהיה מעלי וככה צריך להיות.