סחלב

בהעדרו, מרשה לעצמי לחלום, לפנטז, לנסח משאלות.
ביקשתי סליחה. בניגוד מוחלט לאופי המרדני שלי אפילו לא התווכחתי. ההסברים שלי נפלו על אוזניים אטומות, בעצם הם אפילו לא הגיעו לאוזניו.
טעיתי.
חוסר הידיעה לא פוטר מעונש כמובן, ואני עכשיו נענשת במלוא חומרת הדין.
המשאלה שלי פשוטה, לא מחייבת אותך על הכורסא עם הכוס המשקשקת ביד מגחך למראה הנשלטת הנבוכה או את כובד היד שלך על גבי, אפילו לא את החדירה האנאלית המושלמת הזו שלך שמעיפה אותי לעננים.
שואפת לשכב לידך, מתנשפת מעונג רק למשמע הגרגור החתולי שלך שבוקע כשאתה מרוצה ממני, מסופק מהשימוש בי, לטייל עם היד שלי על הצלקות שלך, לעצום עיניים ולהרגיש שייכת, שוב.