סחלב

ואז, בדיוק ברגע הזה, אני מזהה נימה של קנאה בקול שלו.
ובאותו הרגע ממש, אני נכבית. כמו מנוע שנגמר לו הדלק והוא דומם באמצע כביש מהיר, מניח לשאר המכוניות לעבור על פניו.
וקנאה, זה בדיוק הרגש שגרם לי לוותר עליו, לאותו האחד שהתאים לי, שהקימורים שלי ישבו בדיוק על השרירים שלו, זה שהלשון שלו ליטפה את הדגדגן שלי במפגש הראשון שלנו, זה שהלילות הארוכים צפו בשיחות שלנו, בעימותים שהובילו לסערת טייפון משתוללת. זה שישב בראש השולחן כמו מלך שצופה בגיחוך בנתינים שלו, וגרם לעולם שלי להתהפך.
ואני מתעבת את הרגש הירוק הזה.