סחלב

מין יום שכזה
כבר כשהתחיל, כשהדבר הראשון שקיבל את פני היתה ההודעה ממך, הורגשה רטיבות קלילה של בוקר. רטיבות שכזו נרגעת רק אחרי שאני תוקעת לתוכי את החבר הורדרד שלי, שמחכה בסבלנות במגירה ליד המיטה, ההודעות שלך מהבהבות לי באפלת הבוקר והדגדגן שלי מהבהב למולן בחזרה.
חשבתי (וטעיתי) שזה ירגיע אותי, שאוכל להיפגש איתך בביטחון, להביט לך בעיניים ואולי לא להיות נבוכה ונרטבת כזו.
אבל,
הבוקר שהמשיך בבית קפה כשממש מול הזוג שישבו מולנו "לחשת" לי משהו באוזן כשהיד שלך קורעת את מפשעות הגרביונים שלי ונתחבת לתוכי, מרטיבה את הירכיים שלי ואת יושבי בית הקפה.

כשנמאס לנו להיות ההצגה הכי טובה בעיר, עברנו לגינה שממול, ספסל העץ היה עד לשתי אורגזמות שמשיות שלי, לעדינות החיבוק שלך ולפראות האצבעות שלך שחפרו בתוכי.
ניסינו להמשיך, לבדוק את הגבולות ואת הסבלנות של עוברי האורח במגרש החניה, אבל הם לא היו נחמדים כל כך, אז הלכנו.
עד עכשיו, כל מחשבה וזכרון ממך גורמים ללחות נעימה בין הרגליים, לאדרנלין קפוא שזורם בחזה ולחיוך טיפשי ובלתי מוסבר.