לפני 4 שנים. 3 בינואר 2020 בשעה 21:59
כן, כל הדרך, מטופפת על עקבי סטילטו דקים, בלי הרשע שיחזיק לי ביד, בלי המאסטר שינסה לנתב, המסלול שלי לפתע נפער, החיבור הקטוע התחבר כל כך בטיבעיות.
אז כן, אני לבד. מתרגלת למעמד באיטיות האופיינית לי, מתוודעת מחדש לשכנים, מגלה הפתעות בכל חדר.
אז הוא לא יפנה אלי כנראה, וההוא כבר לא צועד איתי בנתיב המוכר.
אבל אני פה.
כל הפאר וההדר
כל העבר המפואר
אני כאן.
שוב.
