סחלב

שרועה בתנוחה האהובה עלי: על צד ימין, הירכיים חובקות את הויברטור הורוד שלי, מונעות ממנו מלהחליק החוצה, הפטמות שלי מציצות בבישנות משמלת הלילה הדקה ואת הפעימות של הדגדגן שלי אפשר לבטח לשמוע עד החדר הסמוך, לשם הוגלה החוקי כעונש על הבגידה הנוראה ביותר: הוא חלה בשפעת.

העיניים שלי נחות על המילים שלו. מילים שקטות אבל מלאות תוכחה. מילים מעטות, נכתבו בקמצנות, מענין שהפעם הוא טרח להסביר, דבר שבעבר לא קרה תכופות, והיה עלי לקרוא את מחשבותיו ולפעול בהתאם , או ש... יש לי הרגשה שעלי להודות לו על כך, אולי בהכנעה, אולי בתנוחה האהובה עליו, אבל אין אפילו הגה או הברה אחת מהכיוון שלו.

עוד לא לחצתי על כפתור ההפעלה. כנראה שזה לא יקרה הלילה, אני ממתינה שהוא יעשה את זה. ילחץ על כפתור ההפעלה שלי, יגרום לי להתעורר מתרדמת החורף שגזרתי על עצמי.

אני בהמתנה.