לפני 4 שנים. 23 במרץ 2020 בשעה 23:18
טקסט שכתבתי לפני 4 שנים, עדיין כל כך רלבנטי,
עדיין מתאים למציאות של היום
עדיין מחכה כורעת, על אריחי הרצפה הקרים
המילים אותן מילה
האישה, אותה אישה
המשיכה להישרף בלהבה שלך רק התגברה.
"נמשכת כמו עש ללהבה הקפואה שלך. מבולבלת
רוצה מאוד, הרבה מפחדת
עדיין כאן.
נלחמת ברגשות שעטים עלי מכל עבר
כן, כן ואולי? וכדאי?
וכן עדיין כאן.
חסרת סבלנות, נאבקת, נכנעת ושוב בועטת
עדיןן כאן.
ושום תירוץ שיתקבל או שלא על דעתך לא יהיה פה.
שום הסבר למה שעובר עלי לא יעלה בפניך
ושום מילה בזכותי לא תישמע כאן.
אבל
מחכה למילה שלך, לחובה או לזכות.."