ברלין
״את טסה לבד? למה ? לא מפחיד אותך? כמה זמן אפשר להיות לבד? את תשתעממי בסוף לבד …״
אין דבר יותר קסום מלבלות זמן עם עצמך.
אני מכירה את זה אצלי כבר הרבה זמן, ולמען האמת בהתחלה חשבתי שזה גורל אכזר שנגזר עלי , כל הלבד הזה.
הרגשתי שונה מהנוף, בלי זוגיות בלי מישהו לעוף איתו …אנחנו גדלים לחשוב שזה צורך, וזה לא .
זו אפשרות , ועבור חלק מהאנשים היא קיימת בדיוק כמו בית, יש אנשים שיכולים להרשות לעצמם ותהיה להם מערכת יחסים ארוכה עם משכנתא או אם יתמזל מזלם יש להם את כל המימון ואז הם מחפשים מה להמשיך לכבוש…
ויש את אלו שמבינים שלהם זה לא קורה , לפחות לא כרגע, אז הם לומדים לתת מקום של כבוד ללבד, הם מבינים שהלבד הוא לא בדידות אלא רגע מחבר לאני שלך, למקומות הכי כמוסים שלך, המפחידים וגם המצחיקים והפרטיים, הרגעים שאתה מעז לנסות או לפשל כי אין אף אחד שיעביר עליך ביקורת , וגם לא מחמאה - כי אתה פשוט לא זקוק לה .
התרגלנו להאמין שאנחנו צריכים עדים לכל מה שמתרחש בחיינו - ואני אומרת , לא בהכרח.
צאו לבד לבר- ותהנו מהחופש, מהאפשרויות שזה פותח.
לכו לאיבוד בעיר שאתם לא מכירים - אתם תשרדו את
זה בשביל לספר כמה מדהים היה, ואיזה מקומות נפלאים ראיתם בדרך.
תפגוש אנשים, תדברו איתם , אנשים אוהבים שרואים אותם- ותהיו בטוחים שגם יראו אתכם.
תצאו בבוקר בלי מטרה ספציפית ותראו לאן היום ייקח אתכם - אתם תחוו חופש אמיתי שלא חוויתם בחיים שלכם…
זו לא פעם ראשונה שלי , וגם לא תהיה האחרונה - ועכשיו ארים כוסית לחיי ההרפתקאה שלי🤍
