כל פעם שאני יוצאת עם עצמי אני מגלה את עצמי יותר, החברות שיש לנו עם עצמנו היא החשובה ביותר .
המערכת יחסים שאנחנו מנהלים עם עצמנו היא זו שבונה את התשתית למערכות היחסים בחוץ, ככל שאתה קרוב לעצמך המושג ״מישהו שישלים אותי״ ֶהוא חסר משמעות, מישהו יכול רק להוסיף לי.
האם אנחנו מפרגנים לעצמנו או שאנחנו ביקורתיים מידי? האם אנחנו אוהבים את עצמנו או שאנחנו במסלול ענישה והלקאה תמידי? 
האם אנחנו סולחים לעצמנו או שאנחנו נוטרים טינה לעצמנו ולא משחררים?
האם אנחנו מאפשרים לעצמנו לצאת מהגבולות הדימיוניים או שאנחנו כובלים את עצמו בתוך מוסכמות וקווים אדומים שמלכתחילה לא באמת משרתים אותנו? האם אנחנו מאפשרים לעצמנו או שאנחנו עצורים מלבטא את מה שאנחנו באמת רוצים?
איפה כל זה פוגש אותי?
ממש כאן במסעדה איטלקית בברלין היפה, מפרגנת לעצמי ארוחה מפנקת, נהנית מכל רגע , משוחררת מכל המוסכמות של מה נכון או לא, ללא גבולות רק מחוות שלי לעצמי.
איך אומרים בגרמנית? Prost!
ברלין אוהבת אותך🇩🇪❤️
