לפני 8 שנים. 23 בינואר 2016 בשעה 19:10
ואיזו מסכנה אני
שאין
אנשי שטח מבצעיים
בכלוב!!!!!!!!!!!!!
(גם זה באמת!!)
טוב נו. אקסטרימים מופרעים שלועסים את החיים זה גם סבבה.
יש??
**חורף עושה לי לרצות לאמץ אריות וללמד אותם איך עושה שועל.
Mama fox
יש לי חולשה לאנשי שטח מבצעיים..לפני 8 שנים. 17 בינואר 2016 בשעה 10:08
היית בדיוק כמו אז לפני 13 שנה.
כל כך אמיתי ויפה.כל כך שלי.
חלמתי אותך כל כך מוחשי וחי, כל כך כמו שהיית איתי באותו היום..
כל פעם זה מפחיד אותי מחדש כמה אתה עדין חי עבורי.
היינו בחוף "שלנו" בהודו.
החדר בגסט האוס.הסדקים בקירות. ראג'ו ודיליה כבר שוברים צלחות במטבח. רעש בריא של בית.
מתעוררת ויוצאת אל עוד בוקר מלא בשקט ואתה כבר בערסל מרים אליי מבט אוהב ודולק.
ריס מעפעף ועין צוחקת, ידיים פשוטות לעברי והזקן שלך שדקר אותי ורציתי שתוריד כבר.
חי..
מטורף כמה אתה חי בי עדין..
התערסלנו בשקט שעה שלמה של להיות.בלי לדבר.רק אנחנו והגלים מתחתינו. מתנדנדים ושותקים. שתיקה בריאה כזו. שכבר כמעט אין לי.
דאגת לי נורא באותו היום.
הייתי צריכה לנסוע לשבוע בלעדיך ולא רצית שאסע. פחדת שמשהו יקרה לי.
ואני, ביהירות הזו שאופיינית לי, צחקתי עליך ועל הפולניות הזאת שתמיד היתה בך. הסברתי לך בחיוך מרצד שאנחנו זה לנצח
ועוד רגע וקצת וכבר אשוב לחלקת האלוהים הקטנה שלנו..
משום מה סירבת להאמין. עד היום זה נראה לי תמוה.
רחצת אותי והלבשת אותי והאכלת אותי ולא הפסקת לגעת וללחוש ולבקש שלא אשכח את הדרך חזרה אליך..
ונסעתי.
וחזרתי.
אף פעם לא שכחתי את הדרך אליך.
והודו נגמר וחזרנו לארץ. החיים עירבלו אותנו לכאן ולכאן ואני כבר הספקתי לשכוח שאיתך זה לנצח ומצאתי דרכים אחרות לגברים אחרים שחיכו לי.
כי רגע ועוד קצת ואחזור אליך. מבטיחה.רק קצת עוד לנשום ולטעום ולחוות כך אמרתי לעצמי כל הזמן
כשניסית פעם ועוד מאה להבין למה אני לא חוזרת ולמה לא להקים משפחה.
לא הצלחתי להסביר לך כמה זה קשה לי להתחייב לאהבה הגדולה הזו שלך. כמה זה מפחיד אותי להשתקע כל כך צעירה.
אז מחקתי את כל הדרכים וברחתי.
ועוד שנה. ועוד יום. וטלפון קצר ואכזר שהזכיר לי שגם אם ארצה לחזור- לעולם לא תהיה לנו עוד דרך ביחד.
לעולם לא אמצא אותך שוב מחייך.לעולם.
מחר זה היום שלך.
מחר אכתת רגליי בדרך היחידה שהשארת לי אליך.
שקט ושליו וכבר לא רק שלי.
לפחות החלומות עוד באים לי עליך . מחיים ולו לרגע אותך ואת כל מה שהשארת אצלי בלב.
לחלום אותך זה חתיכת סערה לנשמה.
אתה כבר תחת תילי אבנים. קצת והרבה ממני גם שם איתך.
אני כבר לא אותה האישה שהייתי לך.
כבר יש ילדים בתמונה וגירושין וניסויים וחיפושים ועולם שלם של טעויות שטעיתי וצלקות שאספתי בין דרך לדרך.
אולי כי אף אחד לא רחץ אותי והאכיל אותי ואהב אותי כמוך.
אולי זה גם כבר לא יקרה לעולם.
אבל אני...
אני עדין מחפשת את הדרך הביתה.
לפני 8 שנים. 16 בינואר 2016 בשעה 19:30
אמא אמא אמא אמא אמא. אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא
אמא אמא אמא אמא אמא. אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא
אמא אמא אמא אמא אמא. אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא
אמא אמא אמא אמא אמא. אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא
אמא!!!!!!
**לסיים את השבת על 4 ולא מהסיבות הנכונות...
לפני 8 שנים. 7 בדצמבר 2015 בשעה 20:05
כבר כמה שנים שנורא רוצה להגיע לדאנג'ן ואף פעם לא יצא לי.. אולי זה כי רוב הסביבה שלי ונילית(עלק ),אולי כי לא גרה בתל אביב (וביום שישי בערב זה מבאס לנסוע ולחזור ) ואולי זה כי עד עכשיו לא היה לי אומץ..
אז..
מחפשת מישהו לדייט ונילי וחברי לגמרי שיעזור לי להרגיש בנוח ולהשתחרר מהחששות.
****בעל אופי טוב, ריח טוב, מצחיק ומחוייך שיודע לשתות כמו שצריך.***
.יש מתנדבים? שלחו אדומה..
:)