היית בדיוק כמו אז לפני 13 שנה.
כל כך אמיתי ויפה.כל כך שלי.
חלמתי אותך כל כך מוחשי וחי, כל כך כמו שהיית איתי באותו היום..
כל פעם זה מפחיד אותי מחדש כמה אתה עדין חי עבורי.
היינו בחוף "שלנו" בהודו.
החדר בגסט האוס.הסדקים בקירות. ראג'ו ודיליה כבר שוברים צלחות במטבח. רעש בריא של בית.
מתעוררת ויוצאת אל עוד בוקר מלא בשקט ואתה כבר בערסל מרים אליי מבט אוהב ודולק.
ריס מעפעף ועין צוחקת, ידיים פשוטות לעברי והזקן שלך שדקר אותי ורציתי שתוריד כבר.
חי..
מטורף כמה אתה חי בי עדין..
התערסלנו בשקט שעה שלמה של להיות.בלי לדבר.רק אנחנו והגלים מתחתינו. מתנדנדים ושותקים. שתיקה בריאה כזו. שכבר כמעט אין לי.
דאגת לי נורא באותו היום.
הייתי צריכה לנסוע לשבוע בלעדיך ולא רצית שאסע. פחדת שמשהו יקרה לי.
ואני, ביהירות הזו שאופיינית לי, צחקתי עליך ועל הפולניות הזאת שתמיד היתה בך. הסברתי לך בחיוך מרצד שאנחנו זה לנצח
ועוד רגע וקצת וכבר אשוב לחלקת האלוהים הקטנה שלנו..
משום מה סירבת להאמין. עד היום זה נראה לי תמוה.
רחצת אותי והלבשת אותי והאכלת אותי ולא הפסקת לגעת וללחוש ולבקש שלא אשכח את הדרך חזרה אליך..
ונסעתי.
וחזרתי.
אף פעם לא שכחתי את הדרך אליך.
והודו נגמר וחזרנו לארץ. החיים עירבלו אותנו לכאן ולכאן ואני כבר הספקתי לשכוח שאיתך זה לנצח ומצאתי דרכים אחרות לגברים אחרים שחיכו לי.
כי רגע ועוד קצת ואחזור אליך. מבטיחה.רק קצת עוד לנשום ולטעום ולחוות כך אמרתי לעצמי כל הזמן
כשניסית פעם ועוד מאה להבין למה אני לא חוזרת ולמה לא להקים משפחה.
לא הצלחתי להסביר לך כמה זה קשה לי להתחייב לאהבה הגדולה הזו שלך. כמה זה מפחיד אותי להשתקע כל כך צעירה.
אז מחקתי את כל הדרכים וברחתי.
ועוד שנה. ועוד יום. וטלפון קצר ואכזר שהזכיר לי שגם אם ארצה לחזור- לעולם לא תהיה לנו עוד דרך ביחד.
לעולם לא אמצא אותך שוב מחייך.לעולם.
מחר זה היום שלך.
מחר אכתת רגליי בדרך היחידה שהשארת לי אליך.
שקט ושליו וכבר לא רק שלי.
לפחות החלומות עוד באים לי עליך . מחיים ולו לרגע אותך ואת כל מה שהשארת אצלי בלב.
לחלום אותך זה חתיכת סערה לנשמה.
אתה כבר תחת תילי אבנים. קצת והרבה ממני גם שם איתך.
אני כבר לא אותה האישה שהייתי לך.
כבר יש ילדים בתמונה וגירושין וניסויים וחיפושים ועולם שלם של טעויות שטעיתי וצלקות שאספתי בין דרך לדרך.
אולי כי אף אחד לא רחץ אותי והאכיל אותי ואהב אותי כמוך.
אולי זה גם כבר לא יקרה לעולם.
אבל אני...
אני עדין מחפשת את הדרך הביתה.
