סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mama fox

יש לי חולשה לאנשי שטח מבצעיים..
לפני 8 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 11:25

ירח בסיני

מר מתוק חמוץ

מתגלגל לי במורד הגרון.

אני כ א ן .

מרדתי בפחד,

התרתי את כל כבלי השפיות

ובאתי.

להריח חופש.

לראות ירח זורח זהוב ועגול

מפהק דרכו למעלה לקראת חצות.

וואללה אני כאן אני אומרת לעצמי כל 20 שניות..קשה לתפוס באמת.

כבר שלוש לפנות בוקר. כל אחד לחושה שלו.

הלילה אני לבד.

הירוק של סולימאן זורם לי בדם.

אני נשכבת במרפסת

ומתחילה להקרין זכרונות ששכחתי על מקרן השמים הענק שפרוש מעלי.

החוף הזה..כל כך הרבה יש בו ממני.

פאקינג מוניומנט חי ובועט לתחנות בחיי.

כשהייתי איילה צעירה ויפה ( עוד הרבה לפני שבגרתי והפכתי לשועלה),

היו שם לילות שלמים של שיחות אינסוף עם אנשים מכל המינים והצבעים והדתות

סביב מדורה לוחשת והרבה אהבת חינם כמו שרק סיני לימדה אותי לתת.

בחוף הזה חגגתי עם האיש שאהבתי רגע אחרי שהתחתנו את העולם שרצינו לבנות.

לא הרבה זמן אחר כך חזרתי עם בטן תופחת.פעם ועוד פעם.

לחוף הזה ברחתי רגע לפני שהכל התפורר ביני לבינו.לקבל החלטות.

החלטות שלקחו לי כמה שנים טובות אבל בסוף כולן יצאו לפועל.

אני כאן הפעם.וגם הוא. אנחנו כבר גרושים.אחרים.

הנשמה שלי כבר מזמן לא מדברת באמת עם שלו

העיניים כבר לא לוחשות סודות כמו אז.

בסיני של היום כבר יש ביננו אנשים ונשים וילדים

ועולמות מקבילים שלא מתחברים

והרבה רעש מסוג טוב. כל אחד במקצב משלו שלעולם לא יוכל עוד להתחבר.

ביום יום זה כבר אחלה לגמרי.

כאן בסיני מסתבר שזה גם מסתדר.

סיני עושה לי טוב.

השקט עוזר לי לנשום.

זה רק

מדי פעם ובין לבין

ירח מר חמוץ מתוק נתקע לי בגרון

גדול ועגול וזהוב

כשאני שוכחת

שלא תמיד בהכל צריך להזכר.

 

 

 

*אז כן!! נסעתי לסיני!! זרע הפורענות נזרע בי כבר לפני כמה שבועות והחלטתי שאני שמה זין ונוסעת עם חמולה רצינית של חברים.

** לכל השואלים: מפוצץ שם!! משפחות/ילדים/צעירים/מבוגרים- כמו פעם בדיוק עם הגיטרות והמדורות והפנקייק- בקושי היו חושות פנויות ואנשים לא הפסיקו להגיע.

*** חזרתי חולה חולה חולה חולה עם חום והזיות והקאות כמו שרק בסיני אפשר לחטוף.

דאעש לא חטפו אותי אבל בדוק הרעילו לי האוכל.מאדרפאקרים.

לפני 8 שנים. 20 באפריל 2016 בשעה 17:52

בכל פעם שאני מגיעה לביקור בעמק אני מרגישה

שאני בית.

חצרותיי עצים, שורשים חשופים, כורעים תחת נטל אשכולות

פירות העונה המתחלפים,

חללי הופכים רחבים ופונים אל הנוף

אופל השמיים שאופף אותי בימים של שגרה

מחליף צורתו לגז צף בחלל ללא משקל וכובד

ואני בית.

בית פוסע שליו ויחף בערב החם של העמק.

ציקדות מנסרות לי שירי אהבה בריח חיטה

ולאורך השביל צבים נוקשים שריון אל שריון

בקריאות הזדווגות נלהבות כי כבר מריחים את שלהי האביב.

ותיכף הקיץ.

זה הריח בעמק.

געגוע למשהו שאף פעם לא יהיה שלי.

געגוע אמיתי וצובט וקיים למשהו אחר.

לבית שאני באמת. לחדרים שרק מחכים להתמלא.

וביתי מתרוקן ומתמלא עם כל נשיפשאיפה שאני נושמת.

והנפש רוגעת וחדה

ואני שמחה שיש בי בית. נתברכתי בבית בעמק שחי לי בגוף

מתחכך בדפנות גופי בציפייה לפרוץ את גבולות הקיים,

זה עוד שם. אני מחייכת.

אם זה בלב זה בטוח ייצא בעיתו.

איזה כייף זה לדעת ש

יש בי בית בעמק והוא יפה מתמיד.

 

עוזבת את העמק ובראש מהדהדות מילותיו של יהודה עמיחי:

״..אז בואו, לא נבנה בית ולא נשים כביש!

נעשה בית מקופל בתוך הלב וכביש

מגולגל כמו על סליל בנפש,בפנים,

ולא נמות לעולם...״

 

אנרכיה!

 

 

*עוד לא מצאתי את המתכון הנכון להגיע לעמק ולא לזמזם בראש את ״נומה עמק״ מדי בוקר וליל. משהו בשיר הזה שמתחיל בי מהרגע שעוברת את חדרה ולא מרפה ממני גם ימים אחרי שאני עוזבת מרגש אותי כל פעם מחדש.מדי. הצעות יתקבלו בברכה.

לפני 8 שנים. 14 באפריל 2016 בשעה 11:08

ואיך אני מכולן

חיה לא מבוייתת ואנרכיסטית סמויה וגלויה בעולם נופלת על הבחורים הכי ונילים שיש?!

עזבו ונילים, מה -זה כבר באמת יותר מדי לבקש שיחה עם עומק בדייט?

לפני שבוע עשיתי מעשה.

בחרתי את הכי יפה-ספורטאי הורס עם חיוך פרסומות רק כי הוא הצחיק אותי בחדר כושר..יפה ומצחיק נשמע אחלה שילוב לא?

לא.

טעות טעות טעות טעות טעות טעות טעות טעות טעות!

גם לקח אותי למקום עם אוירה של הארדקור סחים,

גם הושיב אותי בלא מעשנים ולא הפסיק להתלונן על המעשנים במקום

(מה נסגר איתך י׳עוכר ישראל ומה בדיוק כואב לאמאש׳ך?!),

בהמשך הערב בהה בי בעיני עגל כשהופתעתי שאמר שידע זה לעניים ומבחינתו צריך לדעת רק מה שהכרחי לחיים (כושר,חלבונים,כושר,בחורות,כושר,מסיבות,חלבונים וחוזר חלילה)

ולקינוח הצליח לגרום לי לשתוק כשסיפרתי לו שאסטרונומיה עושה לי להתרגש בכל הגוף ושליל מטאורים במדבר זה כמו המסיבה הכי טובה בעיר והא בתגובה שאל אותי מה לי ולמזלות ואיזה מזל אני!

( ומי שלא הבין את גודל הפער בפסקה האחרונה באמת בצרות צרורות!)

אז יאללה אני והמזל ש(אין)לי, נראה לי שזה בדיוק הזמן לחזור חזרה לערסל

ולבהות בים עד הפעם הבאה שיתחשק לי עוד קצת טעם של אכזבה בפה.

 

 

*יצא לי לקרוא ש50% מהאושר שלנו תלוי בגנטיקה,10% בנסיבות החיים ו40% רק באדם עצמו. נראה לי שלבינתיים אני עושה מספיק בשביל להיות מאושרת גם אם לפעמים זה צובט לי בלב שאין לי השראה לאהבה.

**העצמת האושר שבי מאוד תלויה בדבר ובתקופה האחרונה אני משתדלת להיות כלי שרת לעצמי ובאומץ ולחיות חלומות קטנים שמזינים אותי במנות קטנות גדולות של אושר.

***נוסעת לצלול.זה עושה לי להיות מאושרת. ויוה לה אושר!

****אין כל האמור לעיל מעיד או מתכלל את עם הספורטאים ו או המכורים לספורט שגם אני בערך נמנית על שורותיו..טוב אולי רק את האלו מאגף המשקולות.

 

לפני 8 שנים. 9 באפריל 2016 בשעה 17:14

בקצה של אילת חי לו חצי האי סיני.

זה הבית האמיתי שלי 

ואני מתגעגעת.

עד לפני שקמו עלינו שם והחדירו בנו פחד 

ממש רק לפני כמה שנים

כל פסח הייתי נוסעת 

ועושה יציאת מצרים משלי ולעצמי

במקום הכי קרוב לאלוהים שהכרתי.

לא מאמינה באל כזה או אחר. בטח לא מאמינה לקארמה 

(בשנים האחרונות היא שכחה ממני לגמרי הזונה)

אבל שם זה גבוה.שם זה אני.

היקום מדבר אלי שם.

כל הים הגדול שעטף אותי ביום.

כל מרבד השמים האינסופי שכיסה אותי בלילה.

כל אלו עשו אותי מי שאני. 

שנה אחר שנה נפגשנו לכמה שבועות אני ועצמי

ועשינו שלום אמיתי אפילו בלי לריב.

סיני ואני.

זרדים במדורה מתפצחים ביננו.

פסיעות רגלים חרישות על שברי צדפים מרחוק.

ירח שזורח רק לקראת חצות.

סלט בטעם ים

וים בטעם של עוד. 

שם אני תמיד יפה. שם כולנו תמיד יפים.

ימים שלמים של עירום שזוף בסרונג

ושיער צרוב שזור שמש.

אני רוצה הביתה.

הביתה קורא לי.

עוד קצת ואגיע אני רוצה לומר לעולם

ושותקת.

 

*הערב, הרוח סוף סוף הגיע והביא עימו רוח מדברית בטעם מלוח של געגוע.המרפסת מאובקת והעיניים דומעות מהחול.הביתה קורא לי ואני לא מצליחה לענות. זה כואב לי נורא.

 

**כל הזין פסח 2016 בארצנו הקדושה.

לפני 8 שנים. 30 במרץ 2016 בשעה 5:37

כבר תקופה ארוכה שאין למי להכאיב או מה לכאוב.

בראש הכל בסדר-כבר עברנו תקופות כאלו אני והראש. 

יש פורנו נגיש ובלוגים טעימים  שאפשר לכרסם כאן בכלוב. אמנם לא לשבוע 

אבל גם לא להרגיש רעבה כל הזמן.

הלב גם הוא במצב נכון-אם זה לא מדויק אני בכלל לא טורחת להיות כך שלא מרגישה

את הצורך השואב והמערבל הזה שכל כך ממכר.

רק הגוף נותר רעב.צריך. מפעם לפעם (ולא בשעות סדירות),

רעד תת עורי בשרירים נסתרים שלא פרטו עליהם מזה זמן מה חולף,

מהדהד לאורך עמוד השדרה וכובה.מזכיר לי שמשהו חסר בעולם האידילי הקטן שאני

בונה לעצמי.

בימים האחרונים, דווקא הצורך לכאוב מגרד בי כמו תפרחת קלה מציק ונעלם

בהבהובים מעומעמים.

וזה קטע .אני וכאב אף פעם לא הלכנו ביחד.

בידיסם לעולם היווה עבורי את הצורך לקינק ולמשחקים האינסופיים בדרך לאורגזמות

שאני צורכת בשביל להתקיים. הכאב תמיד היה ועודנו שולי-

הצלפות,מחטים,השפלות-זו לא מנת חלקי והלב העדין שבי אף פעם לא הצליח

להכאיב או לכאוב ככה.

אותי תמיד יותר מדליק הטירוף בעיניים,

המרדף אחרי הסיפוק, הפתיחות האינסופית ואתגר הכיבוש הטריטוריאלי.

אז כל זה טוב ויפה, אבל הנה- למרות כל האמור לעיל, בתקופות מסוימות

בחיים,הצורך לכאוב או להכאיב עולה בי. נכון שהוא לא גדול אבל הוא שם ונוכח וכפי

שכתבתי ולמרות  המנות הקטנות והתינוקיות שאני צריכה לצרוך זה עדין מזכיר לי

מפעם לפעם ש׳מה  נסגר איתי׳ ולמה אני לא מספקת לגוף הרעב את הצורך הזה

שמאכל אותי  ועושה לי לבעור. אז מה אם אין בזה לב או נשמה?!

כנראה שאצלי אם זו לא כל החבילה זה פשוט לא עובד..

אז אין.

אבל צריך.

אז התקעקעתי לי קצת אתמול.

הוספתי עוד שניים לארסנל. אחד גדול ואחד קטן.

בחרתי מקעקע יפה ובעל נוכחות, חזק וגבוה-כמו שאני אוהבת,עם יד יציבה וגדולה

שעשתה לי להסמיק מפעם לפעם.

התפשטתי איפה שצריך ונתתי לו להכאיב בי כאוות נפשו..לצייר  אותי ועלי.להשאיר

בי סימנים.לאותת לגוף שאפשר להרפות.

בנקודות שהכאב כבר כמעט והיה בלתי נסבל,הרשתי לעצמי לרחף פנימה והחוצה אל

הסאב ספייס המיוחל ולדמיין עולם שלם נוטף מין וערום ואש שיתחבר לכאב הזה

שבער בי.

היה משחרר ויפה וחזק ו..אמאלה אני שועלה באד אס מאדרפאקרית הורסת עם

הקעקועים החדשים!!  

 

 

* תובנה מס 1 עבורי: כמו בעולם הוירטואלי,כמו בעידן החדש והדפוק שבו אנו חיים, אם הכל גם ככה בטעם וריח של פלסטיק כבוש תחת מסכי זכוכית מהבהבים, גם את הגוף אפשר  להרגיע בתחליפים סינתטיים שמייצרים את אותו ההורמון שמופרש.

**תובנה מס 2 עבורי: למרות ועל אף, לכאוב בלי לגמור זה עדין לא משביע לגמרי.

*** תובנה מס 3: שיבוא כבר האיש שאני מבקשת.שיבוא כבר!!!.. כל התחליפים שאני מוצאת לעצמי כבר עושים לי לשכוח איך זה באמת..

 

לפני 8 שנים. 26 במרץ 2016 בשעה 12:44

מאז אמצע שנות העשרים שלי כבר לא רקדתי ככה

בלב מדבר ערום

מאות אנשים סביבי

מחופשים לאנשים חופשים מחייכים אלי

ומלטפים בי מפעם לפעם

בעיניים בוערות ולסתות קפוצות,

אני הייתי קטניס ויריתי חיצי אהבה אל השמיים

כמעט והגעתי אל שביל החלב, אולי אם היה לי סולם הייתי מצליחה.

חמש לפנות בוקר, המוסיקה כבר מנסרת,הבסים מפוצצים את כל תאי הגוף ואני 

רוקדת במעגלים

חלקים שלמים ממני נושרים שם בין הגבעות

בייחוד הגעגוע הארור והעצב שביקשתי לשחרר

אני שמחה היום והעולם שמח איתי

וככה בדיוק ביקשתי לעצמי רגע לפני שנסענו.

לאבד שליטה מוחלטת ולהיות מה שאהיה.

הצליח לי! פורים 2016 תודה!

 

 

*כבר 15:30 אני עדין עם קפה במרפסת, העיר מנמנמת בשלווה ואצלי האישונים עדין דולקים והבסים מתנגנים בראש. כבר שעתיים שאני משכנעת את עצמי שעוד סיגריה ולישון.. 

**משני תודעה פעם בכמה שנים זו  חוויה מופלאה.

***גרושות נהנות יותר! בוודאות!

 

לפני 8 שנים. 15 במרץ 2016 בשעה 10:57

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=84716&postid=517778

 

תהנו!

לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 21:03

כבר מלא  מלא זמן 

שאין לי תכלית

בחיים

עזבו ילדים וקריירה וסביבה,

תכלית אמיתית של ממש.

משהו כזה שיעשה לי אש לכל היום והלילה.

שיעשה לי לרצות להיות מוארת ויפה.

וואי וואי

נראה לי שאולי אפילו אהבה.

זו חתיכת תכלית לא?

לפחות זו התחלה...ואני מרגישה מוכנה להתחיל משם

באמת! נשבעת שמשהו בי זז וזה דווקא

די מגניב ואפילו יכול להצליח. אז מה אם

מליון ימים ברחתי מזה כמו מאש.זה גם בסדר. 

בקיצור, 

בקשר אליה, שתבוא כבר! אני בעניין.

רק מה, לבד.

ל ב ד .

מזה אין לי כח לחפש.

איף.

 

 

 

*אז מה אם אני עצלנית ומפונקת.זכותי!

**מצקצקים יקרים: לא,ממש לא חושבת שאהבה מחכה לי כאן בכלוב.תחסכו.

**״לאדומות שאולי יגיעו בעקבות הפוסט:

גברתי״/״המלכה״ זה אנדרסטייטמנט לטרן אוף מוחלט.גם במקרה הנ׳ל תשתדלו לחסוך.

לפני 8 שנים. 20 בפברואר 2016 בשעה 13:35

אתמול בלילה במקום לצאת ולשתות,

החלטתי שיותר חשוב לחקור את תופעת הזהר הצפוני.

התופעה מרהיבה ומדהימה בכל קנה מידה אפשרי וההסבר המדעי מובן ונסתר בו זמנית וזה נפלא שככה היקום מתעתע ומפתיע בנו.

מה שעוד יותר הדליק אותי היתה העובדה שיש לתופעה רעשי רקע לא מוסברים בצלילים של קוסמים ופיות,זרדים מתפצחים באש, דלתות בטירות אפלות שחורקות וחלליות שממריאות ישר אל הירח.

( ישנם מחקרים בנושא הרעשים הלא מוסברים שקובעים שלא כל אדם יכול לשמוע את רחשי הזהר הצפוני וכי ייתכן כי שני אנשים יעמדו אחד ליד השני והאחד ישמע והשני לא.גם לזה יש סברה מדעית אבל אני לא אלאה אתכם).

אז ביוטיוב כמו ביוטיוב- יש הכל מהכל ומכלום ובלילה לפני השינה,שמתי סרטון של רחשי הזהר הצפוני וכל הרעשים נרגעו בי.הראש כיבה את הגוף והגוף לחש לראש שאפשר לשחרר והכל התגמד אל מול הצלילים השקטים והקפואים האלו שבוקעים מהשמיים אי שם בקוטב הצפוני.

שם היכן שהשדה האלקטרוני מגנטי של כדור הארץ נותר פרוץ..אתם קולטים??

תוך כמה רגעים עצמתי עיניים ודמיינתי את הירוק הזהר מעלי ורחשים של תזוזות אלקטרו מגנטיות מסביבי. ראיתי את עצמי ישובה דוממת. עטופה במליון שכבות בלב כל הקרח.אדים של נשימה במינוס 30 מעלות ושקט.

הרבה הרבה מהשקט הכי רועש שיש.

חלום.

 

 

 

 

* גברים יקרים! עזבו אתכם מלקנות פרחים/שוקולד/תחתונים; מתארגנת משלחת לחיפוש הזהר הצפוני.זאת אומרת, פחות משלחת יותר כמו-אני נורא רוצה לנסוע לראות ולשמוע  ומחפשת מימון.פליז?

** אולי זה הזמן לפתוח איזה חשבון מימון המונים.

*** למרות כל הזהר לפני ובמהלך השינה- כל הלילה דווקא חלמתי שאני צוללת עם כרישי לוויתן.

אז.. צלילה מישהו?

לפני 8 שנים. 6 בפברואר 2016 בשעה 13:56

לפעמים

כשקר לי בלב

וכל העננים באים ומכסים בי

אני הולכת לגבעת האירוסים

חושפת עורף

לרוחות הים שבאות ממזרח

שקטה וקפואה

כמו מדונה משויישת

אני והאופק אחד.

 

*מזה בא לי אח עם ערמונים וריח של תפוזים באוויר.