כבר תקופה ארוכה שאין למי להכאיב או מה לכאוב.
בראש הכל בסדר-כבר עברנו תקופות כאלו אני והראש.
יש פורנו נגיש ובלוגים טעימים שאפשר לכרסם כאן בכלוב. אמנם לא לשבוע
אבל גם לא להרגיש רעבה כל הזמן.
הלב גם הוא במצב נכון-אם זה לא מדויק אני בכלל לא טורחת להיות כך שלא מרגישה
את הצורך השואב והמערבל הזה שכל כך ממכר.
רק הגוף נותר רעב.צריך. מפעם לפעם (ולא בשעות סדירות),
רעד תת עורי בשרירים נסתרים שלא פרטו עליהם מזה זמן מה חולף,
מהדהד לאורך עמוד השדרה וכובה.מזכיר לי שמשהו חסר בעולם האידילי הקטן שאני
בונה לעצמי.
בימים האחרונים, דווקא הצורך לכאוב מגרד בי כמו תפרחת קלה מציק ונעלם
בהבהובים מעומעמים.
וזה קטע .אני וכאב אף פעם לא הלכנו ביחד.
בידיסם לעולם היווה עבורי את הצורך לקינק ולמשחקים האינסופיים בדרך לאורגזמות
שאני צורכת בשביל להתקיים. הכאב תמיד היה ועודנו שולי-
הצלפות,מחטים,השפלות-זו לא מנת חלקי והלב העדין שבי אף פעם לא הצליח
להכאיב או לכאוב ככה.
אותי תמיד יותר מדליק הטירוף בעיניים,
המרדף אחרי הסיפוק, הפתיחות האינסופית ואתגר הכיבוש הטריטוריאלי.
אז כל זה טוב ויפה, אבל הנה- למרות כל האמור לעיל, בתקופות מסוימות
בחיים,הצורך לכאוב או להכאיב עולה בי. נכון שהוא לא גדול אבל הוא שם ונוכח וכפי
שכתבתי ולמרות המנות הקטנות והתינוקיות שאני צריכה לצרוך זה עדין מזכיר לי
מפעם לפעם ש׳מה נסגר איתי׳ ולמה אני לא מספקת לגוף הרעב את הצורך הזה
שמאכל אותי ועושה לי לבעור. אז מה אם אין בזה לב או נשמה?!
כנראה שאצלי אם זו לא כל החבילה זה פשוט לא עובד..
אז אין.
אבל צריך.
אז התקעקעתי לי קצת אתמול.
הוספתי עוד שניים לארסנל. אחד גדול ואחד קטן.
בחרתי מקעקע יפה ובעל נוכחות, חזק וגבוה-כמו שאני אוהבת,עם יד יציבה וגדולה
שעשתה לי להסמיק מפעם לפעם.
התפשטתי איפה שצריך ונתתי לו להכאיב בי כאוות נפשו..לצייר אותי ועלי.להשאיר
בי סימנים.לאותת לגוף שאפשר להרפות.
בנקודות שהכאב כבר כמעט והיה בלתי נסבל,הרשתי לעצמי לרחף פנימה והחוצה אל
הסאב ספייס המיוחל ולדמיין עולם שלם נוטף מין וערום ואש שיתחבר לכאב הזה
שבער בי.
היה משחרר ויפה וחזק ו..אמאלה אני שועלה באד אס מאדרפאקרית הורסת עם
הקעקועים החדשים!!
* תובנה מס 1 עבורי: כמו בעולם הוירטואלי,כמו בעידן החדש והדפוק שבו אנו חיים, אם הכל גם ככה בטעם וריח של פלסטיק כבוש תחת מסכי זכוכית מהבהבים, גם את הגוף אפשר להרגיע בתחליפים סינתטיים שמייצרים את אותו ההורמון שמופרש.
**תובנה מס 2 עבורי: למרות ועל אף, לכאוב בלי לגמור זה עדין לא משביע לגמרי.
*** תובנה מס 3: שיבוא כבר האיש שאני מבקשת.שיבוא כבר!!!.. כל התחליפים שאני מוצאת לעצמי כבר עושים לי לשכוח איך זה באמת..
