מאז אמצע שנות העשרים שלי כבר לא רקדתי ככה
בלב מדבר ערום
מאות אנשים סביבי
מחופשים לאנשים חופשים מחייכים אלי
ומלטפים בי מפעם לפעם
בעיניים בוערות ולסתות קפוצות,
אני הייתי קטניס ויריתי חיצי אהבה אל השמיים
כמעט והגעתי אל שביל החלב, אולי אם היה לי סולם הייתי מצליחה.
חמש לפנות בוקר, המוסיקה כבר מנסרת,הבסים מפוצצים את כל תאי הגוף ואני
רוקדת במעגלים
חלקים שלמים ממני נושרים שם בין הגבעות
בייחוד הגעגוע הארור והעצב שביקשתי לשחרר
אני שמחה היום והעולם שמח איתי
וככה בדיוק ביקשתי לעצמי רגע לפני שנסענו.
לאבד שליטה מוחלטת ולהיות מה שאהיה.
הצליח לי! פורים 2016 תודה!
*כבר 15:30 אני עדין עם קפה במרפסת, העיר מנמנמת בשלווה ואצלי האישונים עדין דולקים והבסים מתנגנים בראש. כבר שעתיים שאני משכנעת את עצמי שעוד סיגריה ולישון..
**משני תודעה פעם בכמה שנים זו חוויה מופלאה.
***גרושות נהנות יותר! בוודאות!
