זה שיר פרידה, באתי לומר שלום.
לפני כן, מבקשת אנוכי להגיד תודה.
תודה על סשן שהשפעתו תיהיה חרוטה בליבי וגופי לאורך כל חיי.
בעבר חלמתי חלומות.
החלום הכי שלוח רסן מחשבתי שהיה לי, לא הגיע לרמת הגשמה שכזו.
הייתי בתהומות והייתי על גג העולם, הגעתי לשם.
הייתי שם, איתך.
מהשיחה הראשונה ידעתי שזה אתה. זעזעת את עולמי ברגע. ולאורך כל הדרך המשכת לזעזע.
נוכחותך אתגרית לי. כל פעם לנסות להבין, להבין אותך. עד היום לא מבינה אותך.
זה גרם וגורם לי לאבד אמוני בך. קיצוניות המחשבה ברגע אחד לעומת רגע אחד אחר.
ואני לא רוצה לנפץ לעצמי את אותו חלום שהתגשם.
בתוך תוכי יודעת שזה כך.
אבל עדיין מנסה בכל הכח להאחז בזה. קשה לי להרפות. לוותר על החלום.
ואני רוצה להגיד תודה.
אבל אולי התודה מגיעה בכלל רק לי.
היית שם כשחקן משנה.
אולי אפילו פחות מהותי, כמו ניצב.
אז אני נושקת, נושקת לשלום.
אני כבר לא שלך,
מוקדש
