לפני 10 שנים. יום שבת, 24 באוקטובר 2015 בשעה 16:56
הגוויות מתחילות להיערם עכשיו.
לא מדובר עוד בגופה אחת או שתיים של המקקים האלה (אין לי מילה אחרת להגדיר אותם - הם מקקים לכל דבר), כי אם בקבר אחים.
כן, מדובר ברצח המוני ואני הוא זה שביצע אותו. אני לא מצטער - המקקים הללו מטרידים את שלוותי. והם בכל מקום - לאן שלא אפנה, הם שם. לא מודעים להשפעה שלהם עליי. כשאני רואה אותם ברחוב, אני מסית מבט, אני סולד מהם. הם כל מה שרע בחברה של ימינו.
אבל כשזה רק הם ואני, לבד באין מפריע... אני יכול לשחרר את הזעם ולחסל כל אחד מהם שנקלע לדרכי. אני לא נהנה לראות אותם גוססים ומתעוותים. אבל אני מרוצה מהתוצאה - הם אינם. ולעת עתה, אני יכול שוב לנוח.
(*הערה: לכל המודאגים, המקקים הם לא מטאפורה. אלה הפאקינג הג'וקים שאני נלחם בהם יום-יום :-/)