אני לא היפי. אני לא אדם שוחר שלום ולא מאמין שהוא יכול להתקיים.
אני גם לא נגד אלימות - אלימות פתרה יותר מחלוקות בהיסטוריה האנושית, מאשר כל גורם אחר.
כן, אני מציאותי - העולם הוא לא מקום שפוי. ולפעמים כדי שהעולם האישי שלנו יהיה שפוי, צריך להפוך אותו לכזה, בכל דרך שנבחר.
אבל...
שנאה היא דבר שנתקלים בו יותר מידי.
שנאה ללא כל הצדקה וללא כל סיבה אמיתית. שנאה שאפילו השונא עצמו אינו מודע לעוצמתה.
מי יותר מהעם היהודי מבין בשנאה - שנאו אותנו לאורך מאות שנים.
ואנחנו יודעים יפה מאוד לשנוא בחזרה. גם שלא לצורך.
יש יותר מידי שנאה בעולם שלנו.
שנאה טהורה, אכזרית וללא גבולות. והכי גרוע - היא לא תמיד מגיעה מאנשים רעים.
אני תוהה מתי נדע להבדיל בין כעס לשנאה. ומתי נדע לא לערבב ביניהם.
My aching world is fading, pulses heartbeats oxidized
My one temptation, last sensation is only suicide
My blisters bleed, my hunger screams and even then I try
To find the places where the pieces of my heart collide
Where I am flying totally weightless in a desert sky
Exploring, soaring, in the deepest corners of my mind
And like a phoenix out of fire I'll be reborn to try
Ashes to dust
And dust to life