לפני 8 שנים. 12 בינואר 2016 בשעה 9:47
אני נזכר בגן עדן.
אני זוכר שזה לא היה כמו שחשבתי שיהיה. זה היה כל כך הרבה יותר טוב.
אני זוכר שעמדתי בשער, בחרדה ובציפיה. ואת זו שפתחה אותו והזמינה אותי להיכנס אליו - אל גן העדן שלך.
"עכשיו הוא שלנו", אמרת.
ולתקופה, הוא היה שלנו.
צחקנו ואהבנו, והזדיינו בלי סוף.
גילינו עולמות אחד בתוך השניה.
אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שגן העדן נסדק. פה חריץ, שם שבר, עד שבסוף הכל החל להתפורר וחשף את האמת: גן העדן שלנו.. שלך... היה רק תפאורה. הסוואה למשהו אחר לגמרי.
מתחת לשכבות המתפוררות מצאתי מרתף. צינוק.
ושנינו היינו כלואים בו.
שאלתי אותך מדוע הזמנת אותי. מדוע מכרת לי את אשליית גן-העדן.
"פשוט לא רציתי להיות כלואה כאן לבד."
נמסתי. ולא יכולתי לכעוס עוד.
אבל האמת יצאה לאור עכשיו ושנינו כלואים כאן.
וגן-העדן שלך הוא שקר.
