לפני 8 שנים. 13 בינואר 2016 בשעה 17:52
יש תמונות שנחרטות לנו בזיכרון.
סיטואציות מסויימות, שניות בודדות שנצרבות לנו בתודעה ונשארות שם לנצח.
לפעמים אלה טראומות. אבל לפעמים אלה הרגעים שבהם אתה מודה בינך לבין עצמך שכאן ברגע זה, אני מוכן למות.
אם הייתי אדם מאמין, זה היה הרגע שבו הייתי אומר לאלוהים - "לך על זה, גבר. יהיה לך מת מאושר.":
אני אחרי ארוחת סטייק משובחת ומדוייקת להפליא.
אני יושב על הספה, מוזיקה רכה מתנגנת ברקע (אחת מסונטות הפסנתר של מוצארט, השם לא זכור לי).
האור עמום ואני בעיניים עצומות, עם כוס ויסקי ענקית ביד...
והשפתיים שלך מסביב לזין שלי.
