כניעה אמיתית מתחילה בפנים

"ברוך הבא הביתה!" צווח קובי, מנופף לרונן בשמחה, תוך שרונן שומט בעייפות את השקיות העמוסות מצרכים. "הדודה שלך התקשרה בזמן שהיית בחוץ. היא אמרה שזה לא דחוף אבל אם תוכל להתקשר אליה בחזרה זה יהיה נהדר, כי אין לה את מספר הטלפון הנייד שלך. אה, וגם אריק שלח לי הודעה כדי ליידע אותי שזה בסדר אם נרצה להביא תמרים למפגש בשבת. וגם הכנתי טירמיסו, אז אם אתה רוצה קצת זה במקרר, וגם, אממ... אה! נכון. קבצי ההיפנוזה עובדים."

מצחו של קובי התכווץ בבלבול כשהמשפט האחרון יצא מפיו. הוא לא האזין לשום קבצי היפנוזה, הוא לא ידע על שום קבצי היפנוזה, ולמען האמת המשפט הזה לא היה הגיוני לו כלל. אבל הוא חמק איכשהו בכל זאת מבין שפתיו. 

רונן נראה כאילו הוא פשוט קיבל את זה בקלילות, וענה, "זה נהדר. למה שלא תתפשט ותספר לי על זה בזמן שתעזור לי לאחסן את המצרכים האלה."

זה שנשמע לקובי כמו בדיחה שנאמרה בטון קליל, התשובה המושלמת להצהרה חסרת ההיגיון של קובי עצמו על כך שהוא מושפע מקבצי היפנוזה דמיוניים שאינם קיימים. אבל אצבעותיו של קובי לא ממש קיבלו את זה ככה. הן נעו בצורה חלקה ויעילה כדי להסיר את בגדיו, מושכות בכפתורים וחושפות כל סנטימטר מעורו הלבן והמביך של קובי, שזקוק בדחיפות לקצת שמש. זה היה מספיק כדי לגרום לו לגמגם ולהסמיק בתדהמה... אבל הוא לא עשה זאת. במקום, הוא מצא את עצמו מחייך וניגש לעזור עם המצרכים כפי שרונן אמר לו.

זה לא היה הדבר היחיד שקובי עשה כדי לציית להוראותיו של רונן. היא הקשיב לעצמו בתדהמה גוברת כשקולו, שהלך והפך לצחקוק גבוה יותר ויותר, תיאר סדרה של אירועים שלא היה לו שום זיכרון או מודעות לגביהם.

"אז, כאילו, אחרי שההצעה הגדולה הראשונה הזו נכנסה לי לראש וגרמה לי להיפרד מרביד, באמת הרגשתי שההתנגדות שלי מתחילה להתפורר. זה לא רק בגלל שהיה לי כל כך הרבה יותר זמן פנוי להקשיב לקבצים, ולקבל ולשכוח. זה היה בגלל שבעומק ליבי ידעתי שכבר ויתרתי על כל כך הרבה מהרצון שלי לטובתך, אתה יודע? כאילו, אם היית יכול לשכנע אותי פשוט לזרוק את החבר שלי ולבלות כל לילה באוננות לפורנו שאתה בחרת עבורי, לא הייתה לי הרבה תקווה להתנגד לך בשום דבר אחר."

חוסר ההתאמה שבאיסוף המצרכים הוא ששכנע סוף סוף את קובי שזה אמיתי. הוא אולי חולם בהקיץ על סקס וכניעה... יותר ויותר בימים אלה, הרגל שסוף סוף התחיל להיות הגיוני בעבורו... אבל לא היה שום מצב שהוא אי פעם חלם על עצמו מקבל את זה מרונן בתחת, תוך כדי שהוא ממקם קופסאות שימורים בארון שמעל המיקרוגל.

"ואני מתכוון, אממ, כאילו, ידעתי עמוק בפנים שאני משתנה, שהמוח שלי מתחיל להתפרק, כאילו, באמת נהייתי טיפש וחרמן כמו שרצית שאהיה. ואני מניח שכשהיית בחוץ, ומצאתי את עצמי שוב פותח את התיקיות של הקבצים, פשוט ידעתי שאני... אממ. סיימתי, הפסדתי. אוי ואבוי, רונן, המוח שלי פשוט נגמר, אתה יודע?"

הוא שמע את עצמו מצחקק באופוריה של ילד מפגר, ולמרות שקובי ידע שזה אמור להפחיד אותו, כל מה שהוא יכל כרגע לחשוב עליו היה עד כמה הזין שלו נוקשה ודולף עכשיו.

הוא התכופף מעל שולחן המטבח, ישבנו רועד ורוטט כשרונן דחף שלוש אצבעות לתוך החור הנזקק שלו, עד שצלילי המעיכה הרכים שלחו את קובי לשיא אחר שיא של עונג מתפרץ.

קובי יילל וייבב ללא שליטה, מגמגם "ת-תודה לך על שטיפת המוח שלי, אדון", למרות שלא היה לו מושג מאיפה המילים הגיעו.

אבל הוא התכוון לכל אחת ואחת מהן באמת. וזו הייתה הקלה אמיתית כשהותר לו סופסוף לשקוע על ברכיו ולהפגין את הכרת התודה שלו בעזרת לשונו, על הזין הענק, הנפוח והיפה להפליא של רונן.

"אה היי, מיקי," מלמל אורון בקול שטוח, הריכוז שלו מוסח מעט מסיבות שהיו ברורות למיקי ברגע שעבר את חדר הכניסה הקצר ונכנס לסלון שחברו הטוב תום חלק עם השותף לדירה אורון. "אממ... קצת עזרה?" היה גם די ברור במה בדיוק השותף של חברו הטוב רצה עזרה - הוא היה עירום לחלוטין על הספה, איבר מינו ואגרופו המחוספס מכוסים שניהם בחומר סיכה, והוא אונן בעוצמה שמיקי ראה רק בפורנו. חלק ממנו היה מופתע, זועם ונעלב בו זמנית. אורון ידע שהוא מגיע לבקר את תום, ואם הוא לא לקח את עצמו לחדר השינה זה היה לגמרי בכוונה. אבל הרגשות האלה דעכו אט אט לסוג של קסם קהה ועמום מהמחזה שלפניו.

"זה פשוט, נו, תום מאוד עייף כרגע," המשיך אורון, כאילו סשן האוננות שלו בקושי היה שווה אפילו שיחה. "הוא ישנוני, אז הוא נח בחדר השינה, ואני לא ממש מצליח להתגבר על הצורך הזה בלעדיו. אתה מבין איך זה, נכון?"

מיקי כנראה הבין הרבה יותר טוב ממה שאורון חשב שהוא הבין. הוא ותום לא שמרו סודות אחד מהשני, והוא ידע שאורון חשב על עצמו כעל מהפנט חובב, שאוהב לשחק את הדומיננטי במערכות היחסים שלו. כשאורון אמר שתום עייף, זה היה ללא ספק מצב שהוא כנראה הכניס את תום אליו, והוא עשה את זה כי הוא רצה לארגן את המפגש הקטן הזה שקורה פה עכשיו. וזה היה חסר מצפון, ולא אתי, ולמען האמת די מגעיל... אז למה מיקי מהנהן? ולמה הוא תפס את עצמו צועד לאמצע החדר שבו אורון הציב אורות ומצלמות על חצובה?

"אני רק צריך קצת גירוי ויזואלי," אמר אורון, קולו חם, רך ומשכנע. באופן מוזר, זה הזכיר למיקי את תום - אולי לא צליל הקול, אבל משהו בקצב ובטון החזיר לו זיכרונות מהשיחה שניהלו שניהם על אורון, קינק ההיפנוזה שלו וההשפעה שיכולה להיות לכך על מוחו הפגיע של תום.

מיקי לא רצה להיות מתנשא או לחבל במערכות היחסים של חברו, אבל הוא ידע שתום הוא מסוג האנשים שמושפע בקלות מאישיות חזקה, והוא גם אמר לו את זה בעבר... לפני ש...

מיקי הבין באיטיות שהוא לא זוכר בדיוק לאן ה"לפני" הזה הוביל. אלא שהוא כנראה איכשהו כן זכר משהו, כי זה הוביל אותו לקלף את בגדיו ולכרוע ברך מול אורון, כשהתחת שלו בחוץ אל מול המצלמות, ואיבר מינו הזקור חשוף ומטפטף מול אורון, בכדי לעזור לו לאונן עד הסוף ולגמור.

הוא מצמץ לרגע ארוך, איטי ומנומנם, מצמוץ שהרגיש כאילו לקח נצח, וכשהוא פקח את שוב עיניו, הן התמקדו מיד בזין הנוקשה של אורון ובאגרוף השרירי שלו, המכוסה נוזל סיכה.

זה נראה בדיוק כמו שתום תיאר לו את זה, ולמרות שמיקי תהה ברגע של בהלה מדוע חברו הטוב ביותר תיאר לו את הזין של השותף שלו בפירוט כל כך ארוטי, המחשבה הזו מעולם לא באמת התחברה לשום דבר אחר, ותודעתו של מיקי הרפתה ממנה במהרה. היו לו דברים טובים יותר לעשות כרגע. דברים כמו לשחק עם הזין של אורון כדי לעזור לו להשתחרר. דברים כמו להשוויץ מול המצלמות, להראות עד כמה בקלות הוא נכנע לקסם המוזר שלו.

"זהו זה, מותק, אתה כל כך עוזר," התנשף אורון, נשימתו מגיעה עכשיו באנחות מהירות, וכל צריבה של מבוכה שמיקי הרגיש כשהבין שהוא לא באמת חזק יותר מאשר תום נקברה תחת גל אחר גל של אושר כנוע.

אורון פיזר זרע לוהט על כל החזה של מיקי, מתיז נוזל פניני על בשרו השזוף, ומיקי חשב לרגע שזה אולי הסוף של המפגש המוזר הזה.

הוא יצטרך כנראה להיות נחמד אליו ולוודא שהוא לא מפרסם את הצילומים בשום מקום, להעמיד פנים שהוא לא מודאג מהאחיזה הלא בריאה שיש לו על חברו תום, אבל הוא לגמרי יכול היה לעשות את זה אם יצטרך, כדי לתמוך בחברו הטוב.

רק כשהוא ראה את תום פוסע באיטיות לתוך הסלון, עיניו מגולגלות לאחור עד שרק הלבן נראה, הוא הפנים לפתע שזה לעולם לא ייגמר... ותמיד היה לאן להמשיך בכניעה שלו לאדונו החדש, שתמיד משך בחוטים.