לא היה אירוע אחד שדני יכל להצביע עליו כנקודת האל-חזור.
למען האמת, הירידה שלו לשעבוד מוחלט הייתה כל כך חלקה, נעימה וללא מאמץ לחלוטין, שהוא לא באמת חשב על התנגדות כמשהו הכרחי, עד להיום, שבו אלי החזיר אותו למצב שבו היה כשהם נפגשו לראשונה, ונתן לו לצפות בסרטון של עצמו, כורע על ברכיו, שואב בתאווה את הזרע שלו.
זה היה הרגע שבו זה סוף סוף זעזע אותו, כשהוא פתאום קלט עד כמה מהזהות הבסיסית שלו הוא איבד. עד כמה הוא נכנע לשליטתו ההיפנוטית של אלי. אבל הוא גם ידע שעכשיו זה כבר היה מאוחר מדי בשביל שהידיעה הזו תעזור לו במשהו.
כי אלוהים, הגבר בסרטון פשוט נראה כל כך מאושר. היה חיוך רחב על פניו כשהטיפות הראשונות של זרע ניתזו על מצחו, כאילו שהוא לא יכל לחשוב על משהו יותר מענג מאשר שירססו אותו בזרע עד שהזין של אלי לא יכול היה להוציא אפילו טיפה אחת יותר. ואז האיש בסרטון זחל קדימה, לגמוע ולמצוץ את הטיפות האחרונות מהקצה הפועם.
דני זכר איך זה להרגיש ככה, לדעת שההשפלה האקראית שלו משמחת את אדונו, ושאין דבר שהוא רוצה יותר בעולם מאשר להיות השרמוטה השימושית שלו. והתחושה הזו הייתה כל כך חזקה, יותר חזקה מכל הלם וזעם שדני ניסה לגייס, עד שהוא ידע שהוא מובס עוד לפני שבכלל התחיל לנסות להילחם.
זה לא היה הדבר היחיד שהוא שם לב אליו - האיש שדני היה פעם (ושוב, כעת) זיהה גם את התלבושת הזנותית והסקסית שלבש בסרטון, שנועדה - כמו כל התלבושות האחרות שאלי בחר עבורו - להפוך אותו לחפץ דקורטיבי, שמטרתו היחידה הייתה להקשיח את איבר מינו של האדון.
הדבר המצחיק היה, שאפילו עם הבנה זו שבאה מראייה לאחור, דני לא הצליח לזהות בדיוק מתי הוא צלל כל כך עמוק לתוך שעבוד מהופנט לרצונו של אדונו.
אלי פשוט שיבח את חוש האופנה שלו בכל פעם שדני לבש משהו קצת יותר חושפני, קצת יותר נועז וקצת יותר ארוטי באופן גלוי, ותחושת הסיפוק החם שדני הרגיש בכל פעם שקיבל את אישורו שחקה אט אט את יכולתו לבחור כל פריט לבוש שאלי לא רצה.
שם בסופו של דבר הכל התחיל, הוא הבין, גם אם פרטי הכניעה שלו התמזגו יחד לכדי גלישה איטית והדרגתית במורד מדרון משומן, כשרק אובייקטיביזציה מוחלטת מחכה לו בתחתית. כשהוא היה רק החבר של אלי, והיפנוזה הייתה עוד צעצוע שהם שיחקו איתו בחדר השינה להנאתם ההדדית. כבר אז אלי עבד על ניסוחים ערמומיים ועדינים, שגרמו לדני לחוש אושר כשהוא זרם עם מה ששימח את אלי. זה היה פתוח, מתירני, שום דבר שהוא היה מזהה ומתנגד לו כניסיון גלוי לשלוט במוחו, אבל זה פשוט... זה גרם לו להרגיש טוב, כשהוא הביא את אלי לסיפוק. ודני מעולם לא באמת שם לב איך זה עבד, שוחק אותו לאט לאט, כדי לשנות בהדרגה את כל הטון של הדינמיקה שלהם יחד.
אבל עכשיו היא קלט זאת. עכשיו, כשמוחו היה צלול לחלוטין בפעם הראשונה מזה כמעט חמש שנים, הוא יכל לראות את שיערו המחומצן באגרסיביות, ולהבין מה אלי עשה ממנו באמת - תוצר של התניה היפנוטית, מעוצב ומהונדס לכדי השרמוטה המושלמת, כורע על ברכיו מול האדון הכל יכול, שהפך את דני לטיפש המתחנן לזין בכל הזדמנות.
אלי סוף סוף הראה לו למי הוא הפך להיות... ודני הבין שהוא עושה את זה רק כדי לשבור אותו עוד יותר. הוא הציע לו את ההזדמנות לחזור להיות. דני הישן דווקא כיוון שאלי ידע שהוא לא יוכל לוותר על תענוג הציות, לאחר שטעם חמש שנים של התמכרות.
ודני חווה סוג של חדש של ייאוש מעודן, כשהוא הבין שאלי צדק לחלוטין. בשקט, בתבוסה, דני זחל אל בין רגליו של אדונו הממתין, וחיכך את פניו בבליטה התופחת במכנסי העור של האדון.
דני הקודם נאנח בעדינות בפעם האחרונה, ואז וויתר לנצח על כוח רצונו לטובת דני, השרמוטה של האדון.