סאבסי

לכבוד הסילבסטר אני מכין את עצמי לחגיגות. 

אני הוויד האלכוהול ושאר הפתעות. 

מוזמנות להצטרף

אז אנחנו כבר לא מופתעים, סגר שלישי זה כבר ענין שבשגרה, מלא זמן פנוי, זמן פנוי על סף השיעמום. 

אומרים שזה הסגר האחרון, אז שווה לנצל אותו, מי יודע מתי תבוא המגפה הבאה?....

זה הזמן לשחרר את הרסן... או אולי דווקא להדק אותו ולחוות אותו אחרת.

רעיונות יתקבלו בברכה.

של לדבר עם מישהי איכותית ונדירה פה באתר. 

של להכיר את מה עושה לה טוב. 

של הנסיונות למצוא זמן להפגש ולהכיר.

של התכנונים, מה לקנות, לבשל, להכין, ללבוש ולסדר. 

של התחביבים המשותפים שלנו. 

הפרפרים בבטן

כמה שהתגעגעתי  

זאת לא חייבת להישאר פנטזיה, 

את הפנטזיה שלך אפשר להגשים.

נכון יש פה ערימות של פרופילים מזוייפים, פייקים, שקרניים, חדשים, לא רציניים. 

נכון, יש פה מלא פרופילים ריקים, פחדניים, קשקשני מקלדת, ונילים במסיכה, והורסי שמחות

אבל כל פנטזיה נועדה להגשמה! 

מזכיר לעצמי

סיימתי הכל, ועכשיו מחכים לי שעות של רוגע וסאטלה. 

את אוהבת femdom? 

אני אדאג לכל השאר.

בדסמ יש מכל הסוגים והמינים, אבל אם צריך לזקק את המשותף לכל הסוגים, חשבתי שאולי אפשר להגדיר את כולם תחת המטריה הבסיסית: מילוי צרכים ופנטזיות של אדם מול האדם או האנשים שמולו. 

כפועל יוצא מכך אין אדם שלא מצליח להגשים, יש אדם שלא מצא את הפרטנר למימושה. 

שבוע מוגשם לכם

🖤🤍❤

בפנטזיה שליטה הייתה מגיעה ככה טבעי. 

לך היה מבט כזה שגורם לכולם לרצות לשרת אותך.

לי היה ניצוץ בעיניים כשהייתי רואה אותך ומיד הייתי יורד על ארבע וצמא לכל מילה שיוצאת מפיך. 

אז לפעמים אני מדמיין שזה כך, ולפעמים את מדמיינת, לרוב זה לשחק בנדמה לי. לרוב אחרי כמה דקות זה לא מחזיק מעמד.

במעט המקרים שחוויתי את הצורך לשרת, את ההתמסרות, את התשוקה, זה לא בא בקלות, לא לי ולא לה. זה לא היה שליטה טבעית אבל זו בהחלט הייתה שליטה. זו הייתה הסכמה מודעת לשחק את המשחק. 

שוחחנו, בדקנו, השוונו, בחרנו את המקום, היום והשעה. דאגתי לאווירה, לתפאורה, למוזיקה, לשתייה, לאוכל, לאלכוהול. התארגנו עם הלבוש, האקססוריז והצעצועים הבדסמיים, כל מה שהכניס אותנו לאווירה. 

הדום והסאב ספייס הגיעו במלא עוצמתם, כל ההכנות התנקזו לחוויה תחושתית ורגשית אקסטרימית, חוויה שאי אפשר להסביר מחוץ לאותו חדר. ואולי אין מילים לתאר אותם. החוויה הייתה כל כך אמיתית למרות כל התחפושות שסביבינו. 

ואולי עדיף להיות בתחפושת בשביל תחושות אמיתיות מאשר להיות ב"טבעיות" ולקבל תחושות מדומות. 

את ההגדרה כנראה שכולנו מכירים, תחושת ריחוף שמגיעה מניתוק של חווית השגרה וחיבור לתחושת ההתמסרות.

זה החלק הקל. 

אבל זה לא מתחיל כאן, זה לא מתחיל בראש או בהגדרות, זה מתחיל אחרת לגמרי. 

אז יום אחרי סשן עם חסרות ניסיון אנסה להעביר את התחושות למילים.

התחושה מתחילה עוד לפני ההתכתבות, מכתיבת הפרופיל והבלוג שלי, משעות של חשיבה ודיוק המלל, מניסיון לתאר את עצמי הונילי והבדסמי, שלא יהיה ארוך או קצר מידי, שיכיל את הדברים החשובים וישאיר גם מקום לשאלות, מחשבות ופנטזיות.

זה ממשיך לקריאה של הפרופיל של השולטת, קריאה מדוקדקת של כל פרט שנכתב ושלא נכתב, קריאה מדוקדקת של ההצגה העצמית, של החיפוש אחר נשלט, התיחסות לגבולות ולדרכי הפניה. אלו לא רק פרטים יבשים, זו הכרות מעמיקה ולמידה של הפרקטיקה, הצרכים והאישיות. לפעמים אלו שעות של קריאה חוזרת ונשנית בחיפוש אחר רמזים להכרות. והכי חשוב לוודא שאני לא חורג מהקריטריונים או הגבולות שהוצגו בפרופיל או בבלוג, ובמקרה שכן לכבד ולהתאפק מלפנות.

זה המחשבות על איך נכון לפנות לשולטת, חשיבה על שעת הפנייה, על הסיכוי שזה לא הזמן המתאים, על הצורך למשוך תשומת לב מבלי להגזים או להקצין, על פנייה מאופקת מכבדת ונכונה. תשומת לב לפרטים הכתובים בהצגת עצמי אל מול מבלי להגזים עם אני אני אני... להיות מבין ומנוסה בתחום מבלי להיות מבין ומנוסה מידי, לרוב פשוט ברכת שלום ושאלה לשלום השולטת תקדים את הפנייה בכדי לוודא שהשולטת בכלל רוצה להיות בקשר. 

ההתכתבות עצמה מסמלת את תחילת הבדיקה ההדדית, לפעמים היא קצרה ולפעמים ארוכה, לפעמים היא רציפה ולפעמים מקוטעת, חלק מההתכתבויות קורות בזמן נוח וחלק תוך כדי עבודה או פעולות אחרות, אבל לכולן מכנה משותף- לצד ההתכתבות הפיזית מתחיל תהליך מנטאלי, התרגשות, חששות, התלהבות, ציפייה, תקווה ודמיון. ברוב המקרים התהליך נקטע זמנית או סופית כבר בשלב הזה. 

במקרים מיוחדים קובעים להיפגש, אבל התהליך עצמו מתחיל מרגע קביעת המפגש. ההתרגשות מתחילה להתגבר ואיתה התהליך הקוגנטיבי, המחשבות על מה אני אלבש, מה אביא איתי והניסיון לדמיין איך יהיה המפגש ואיך ארגיש מוציאים אותי מריכוז לגבי שאר המטלות. ההתארגנות לנסיעה מעלה את סף ההתרגשות יותר ויותר. 

הפגישה עצמה הרבה פעמים משתקת, לא תמיד המילים יוצאות כמו שצריך, והבחינה ההדדית עולה שלב. מכאן והילך יש פחות מקום לדימיון והמציאות יותר ויותר ברורה. וכאן אולי טמון הרגע הגדול, התחושות והרגשות מתגברות והן מסורות לגמרי בידי השולטת, זו התמסרות בפני עצמה כשצריך להיחשף. 

במקרים רבים כמו אתמול למשל היה ברור שלא מתקיים מרחב משותף לשליטה ולהתרגשות. שאלת המניע צפה ביחס בין הנשלט לשולטת ואף פעם הוא לא ברור ישר בפגישה הראשונה. הלמידה שהתחילה בקריאת הפרופיל מתעצמת מרגע הפגישה וכל פרט בהתנהלות מלמד ומפתח את ההכרות. 

כמו שהבנתן, הסאב והדום ספייס לא מגיע לרמות הגבוהות אם לא משקיעים בהכנות אליהם. ויש הרבה במה להשקיע, מתחיל באיך נראה החלל, איך מרגיש רגע הפגישה, איך כל אחד הכין את עצמו, ואיך האינטראקציה המשותפת. האוכל השתיה הציוד היכולות והפאשן למשחק ההדדי הם בסופו של תהליך ייקבעו את מידת תחושת הסאב והדום ספייס.

ובגלל כל זה כל כך קשה למצוא מרחב femdom משותף בריא וטוב שיביא למקסום החוויה. 

כשאתה כותב והיא לא עונה.

כשאתה מחכה שהיא תתחבר והיא אף פעם לא מחוברת.

שאתה מוציא מעצמך את הטוב ביותר ולא זוכה לטיפת יחס.

כשאתה שואל ואין תשובה.

כשאתה מתמסר לריק.

כשאתה מבקש ונדחה.

כשאתה רוצה להעניק ואין למי.

סשן השפלה לא מכוון.