אני שמן.
אני קציצה גדולה ועסיסית.
יש לי כוח כבידה משל עצמי.
עצמים מתעופפים סביבי.
ואני חי עם זה בשלום.
אז נכון אני משתדל לעשות ספורט, לאכול נכון, אפילו בודק עם זריקות הרזיה ככה לעזור.
אבל!
אף אחד לא אמור להתעסק בזה, במיוחד לא אנשים זרים.
ברור שיש לי חברים שיודעים שאפשר לדבר, לצחוק, להגיד דברים אבל הכל ברוח טובה.
למה אני מספר את זה?
כי אתמול הייתי בצילומים של משהו, וטרם יום הצילומים ביקשו תמונות שלנו, מידות וכו'.
ואני סך הכל אדם מסודר שלחתי, כתבתי, אני מידה גדולה אם צריך משהו רק תגידו.
מגיע לצילומים, איזה קטע, אין לנו שום דבר שיעלה עליך, עם המבט הכי מגעיל בעולם.
בכללי מהרגע שנכנסתי לחדר חטפתי מבטים דוחים ברמות.
אמרו לי לא נורא נשים אותך קהל.
יאללה החלקתי, באתי עם חבר טוב עשינו צחוקים.
בשלב מסוים מגיעה מישהי, איזור גיל 40 לדעתי
ואומרת כזה
שלא תפגע כן? אבל כואב לי עליך וכמה אתה סובל בחיים.
אני? סובל? כאילו כן. אני עובד במשכורת מינימום, עושה תואר, עייף, טרם זכיתי בלוטו. אבל מאיפה לה?
ואז היא ממשיכה
אני לפני כמה שנים גם הייתי שמנה, טוב לא שמנה כמוך אבל עדיין
ואז התחילה חפירה על כמה טוב לה, וכמה היא שמחה, והיא התחתנה שוב רק כדי להתגרש שוב אבל זה לא משנה, והיא חייה טוב ושמחה ומאושרת וזה הרי ברור שאני סובל כי שמן=סבל.
ואני יושב שם, מחליט לא לפתוח עליה את הפה כי הכוונה שלה טובה, הדרך? לא משהו
ואז החבר שואל אותי אם נעלבתי.
ואני?
אני אחרי שקיבלתי ומקבל דחיות על משקל?
אני אחרי שכל זמן בית ספר זה היה הדבר לצחוק עליו?
אני שההורים שהם דבות גם אומרים לי על זה אחת לשעה?
אני שמתסכל על עצמי במראה וקורץ לעצמי?
אני שאעלב?
למה לי?
האם זה קשה?
יש בזה קושי כן
אם הייתי נראה אחרת וואלה היה לי קל יותר בחיים, ככל הנראה
אבל מה, אין אנשים רזים שקשה להם?
הפרטנרים שלי איתי כבר שנים כי הם מקבלים חוויה אחרת, שונה, לא קשורה למשקל שלי בכלל.
רק אתמול אותו חבר סיימנו במקלחת יחדיו כשהוא על הרצפה מול הזין שלי מקבל שפריץ זרע לפנים.
אז מה המסקנה?
קודם כל, לא ללכת לצילומים בהתנדבות רק כי חבר ממש רצה כי זה מגניב.
דבר שני שאני מת מת מתתת לאיזה אנטריקוט עסיסי כבר איזה יומיים שמישהו ישיג ליייייי.
ואחרון, שיתפוצצו כולם.
יאללה הלכתי לאכול ביסלי גריל.