פרח מראה, ירח מים

אם תשאלו אנשים סביבי האם יש לי לב הם קודם כל יגידו שלא.
ואז הם יגידו שיש לי לב גדול מידי.
ואז הם יגידו שאני לא אדם רגשי ורומנטי.
ואז הם יגידו שאני מונע בעיקר מרגש.
מה שגורם לי להסיק שאני אדם מבלבל.

עכשיו כשיש קצת סופה בחוץ, גשם, ברקים, רעמים, סופות, כל מה שאני רוצה זה להתכרבל עם עצמי במיטה, מכוסה ככה טוב טוב ולהתחמם.
לא לחשוב יותר מידי, זה כואב לפעמים.
פשוט לישון.
שינה כזו שעוטפת, שאתה לא קם או מסתובב באמצע.
איך שנרדמת ככה התעוררת.

במקום זה אני בעבודה כותב לבלוג, האם זה פתטי?
לא שאני רומז שמי שכותב הוא פתטי.
זה פשוט, כאילו, ראבק למה אני לא קם ואומר פאק איט והולך למיטה?
הא כן, שכר לימוד של מכללה.
זה חונק.

מבינים?
אני אדם מבלבל
ומבולבל

יש לי חבר טוב
הוא גם נשלט שלי
כולם מצפים שנהיה בזוגיות
יש קצת פער בגילאים, הוא צעיר ממני ב-6 שנים
צעיר כזה
רוצה לחוות
לא מוכן עדיין להגדיר כלום
וזה -לא- בסדר
ברור שזה בסדר
זה פשוט קצת שובר לי את הלב
ואני לא אפרק את מה שיש לנו כי אנחנו קודם כל חברים טובים ואחלה פרטנרים
פשוט יש דברים שאני לא יכול לתת לו

זה בערך 2 דברים, ואתמול גיליתי את הדבר השלישי

הראשון - זין נאה
מה אני אעשה, גנטיקה או מזל או כוח עליון לא בירכו אותי שם למטה.
הוא חמוד ומקסים והוא עובד והוא עשה הרבה בחייו אבל הביקורת היא תמיד "זה לא מספיק"
אז כן, יש ציוד כדי לשחק לנשלט בחור
אבל כשאתה עושה את זה באופן אישי, יש איזה משהו מעבר

הדבר השני - מראה
מי לא היה רוצה בן או בת זוג שהייתם מתגאים באיך שהם נראים?
שאנשים היו אומרים לכם "יואו איזה חתיך הוא" או "איזה כוסית היא"
-אני מאוד מנסה להתאים את הכתיבה לכל מי שרוצה לקרוא=] - 
אז אני לא
וכן ברור ספורט זה אחלה, מי לא אוהב לרוץ או ללכת עד שכואב ומזיעים ושפשפות והכל רע ואין אוויר ויש סחרחורות קיצור חרא גדול.
וכן עשיתי שנתיים קרוספיט וכן ניסיתי חדר כושר.
מישהו מכיר איזה מאמנ/ת כושר עם אחוזי הצלחה עם שמנים עצלנים שישלח לי בפרטי

ומה הדבר השלישי?
אמרתי אולי כסף, בכל זאת סטודנט שעובד במשרד במשרה מלאה כדי לנסות להיכנס לתחום ומרוויח מינימום.
אם יש למישהו המלצה על השלמת הכנסה שזה לא שליח של וולט גם מוזמן לפרטי.

הוא אמר לי שאני לא אדם רומנטי.
וואלה
כאב
אני לא אדם של מחוות גדולות
לא צריך שיקחו אותי בהפתעה לחו"ל
לא רוצה יאכטה פרטית לסשן סוער
רוצה את הקרבה והחום

וזה כאב כי אני קצת ניסיתי לשדר את זה
מידי פעם מפתיע באיזו מתנה קטנה
קינוח עם תמונות מסדרה אהובה
תמיד מחמיא
מזמין למסעדות שוות
אולי זה לא באמת מספיק?
אולי התיאום ציפיות כאן לא נכון?
אולי אני פשוט באיזו אשליה שכן משהו יהיה וצריך לשחרר?

אבל זה קשה
זה קשה לשחרר
לא רוצה גם לשחרר
זה קשה שהוא מנצל את היותו לבדו בבית כדי להזמין אחרים
כדי לחוות
ומצפה לתמיכה ממני כי הוא לא ממש הזמין אליו אף פעם, בכל זאת הבית של ההורים שלו
ואני משדר, בטח, תחווה, תהנה מגיע לך
וזו האמת
לא רוצה ולא מאחל לו דברים רעים

מישהו פעם אמר לי ששולטים צריכים להיות קשוחים ורעים
ואני כזה
וואי אני בובת פרווה כזו בירידים

כשולט כמובן שאני אחרת, הסשנים שאני מעביר הם קשוחים
יודעים מה?
למה אני פתאום מרגיש צורך לגונן על עצמי כשולט?

מותר לי שיהיו לי צדדים כאלו וזה בסדר
שולטים, נשלטים בסוף כולנו קודם בני אדם

אז כן הייתי שמח להרוויח יותר כדי שיהיה לי קצת יותר חופש כלכלי
והייתי שמח לבלות יותר במיטה שלי
והייתי שמח למאגר אוכל טעים שיצוץ בכל מקום
והייתי שמח למישהו לאהוב ושיאהב אותי בחזרה
לא כחבר, אלא כיותר

ועכשיו רק נשאלת השאלה:
במה אצפה בטלוויזיה הערב כשאהיה מכורבל עם עצמי במיטתי והוא יהיה בסשן עם אדם אחר במיטתו?

איך אני אוהב שיבארי.

למי שלא יודע:
שיבארי (Shibari) הוא אמנות קשירה יפנית מסורתית שהתפתחה עם השנים גם לתחומי אומנות הגוף והארוטיקה. משמעות המילה ביפנית היא פשוט “לקשור”, אך כיום היא מתארת בעיקר סגנון אסתטי ומדויק של קשירת חבלים סביב הגוף.

אני הולך לסטודיו בתל אביב כבר כשנתיים וקושר.
יש מקרים שיש בהם שיעורים ויש מקרים שהולך עם אחד הנקשרים שלי לתרגל.

והשבוע אמור ללכת יומיים רצוף, יום אחרי יום, לתרגל עם 2 נקשרים שונים ואני מבסוטטטטטטט.

עכשיו מכיוון שאני הקושר אז עליי לחשוב מה לקשור.
וזו התלבטות קשה ממש.
אז חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שכמו בסשן, צריך שתהיה נקודת התחלה:
קשירה פשוטה יחסית.
רגליים בישיבה מזרחית, ידיים מאחורי הגב, לחבר את הפלג העליון בחבל לרגליים ולכופף כמה שמתכופף, ועוד קצת.
זה מצד אחד קצת נוח אבל מצד שני לא קל לנשום ככה, כולך מקופל.
מאוד סקסי.

ואז צריך לעלות קצת את הרמה:
הוגדטייג
ידיים קשורות מאחורי הגב, מחוברות לרגליים שיגיעו עד התחת כשהוא שוכב על הבטן.
ואז לחבר אותו לבמבוק כשהוא נשמע על הברכיים הקשורות שלו.
הוו ההתפתלות שתהיה שם.
לכאן גם אמרתי לאחד מהם שיבוא עם חליפת לטקס ומסכת לטקס כדי שיראו פחות גוף ופנים.

ואז צריך להגיע השיא:
כמובן שזה יהיה תלוי(הבנתם, תלוי) בזמן ובמסוגלות
אבלללל 
זו תהיה תלייה מלאה
ידיים קשורות מאחורי הגב
רגל אחת הולכת הצידה, מעלה אותה גבוה גבוה
ורגל נוספת מקופלת לכיוון התחת

יאמי יאמי יאמי
כמובן שאחשוב על תוכנית ב' אבל כרגע בהתרגשות

כשאני מסתכל אחורה אני נזכר ברגעים שבהם חיפשתי ללא הפסקה נשלטים, ברגעים שהיו לי יותר מידי עד למצב של 4 סשנים בשבוע(טעות שלא תחזור שנית).

זה תמיד נע בין שמחה גדולה לבין אכזבה גדולה.

התקופה האחרונה הייתה מאוד לא מאוזנת, מלחמה כמובן וגם לימודים, חיים אישיים.

וזה אחלה מקום לפרוק בו קצת, אז מוזמנים לקחת חלק.

זה ש-2 עבדים קבועים שלי במילואים כבר מתחילת המלחמה זה עוד ניחה.
אין לי יותר מידי מה לעשות עם זה ורק מקווה שיחסרו בשלום ושזה יגמר והם יוכלו לחזור לשגרת חייהם.

אבל לאחרונה קרו 2 מקרים די מבאסים.
ושוב זה רק לפריקה כרגע.

מקרה ראשון:

מישהו שאנחנו מדברים תקופה, יודע שהוא לא איזה מאונן מקלדת, יודע שהוא נפגש ועושה.
ובאמת השיחות ממש טובות, זורמות.
הוא גם במילואים אבל קרוב, אני עם הלו"ז שלי גם קשה.

ואז בום.
נתק.
לא עונה, רואה הודעות, כלום.
אמרתי אולי משהו קרה, קצת מבאס אבל בסדר.

ואז מגלה שהוא השתתף באיזה פליי קינקי שאני לא יכולתי להגיע.
ואז בום.
שלח הודעה, סתם להתעדכן, לספר קצת איך היה.

עכשיו אני לא אוהב את הקטעים האלו, אולי יש סיבה טובה מבחינתו.
אותי זה מכניס לבלבלות.
מצד אחד זה מישהו שאולי לא שווה את הזמן, מצד שאני אני מאוד מעוניין כי התחומי עניין הבדסמיים שלנו מאוד דומים והוא מנוסה וזה עדיף לי כרגע(ואסביר עוד מעט למה) מאשר מישהו חסר ניסיון.

אולי כן שווה לתת ניסיון נוסף, אולי עדיף שהוא ירגיש שהוא פספס אותי ולא אני אותו.
מתישהו אקבל החלטה.

מקרה שני:

אני מודה.
יש לי חיבה מסוימת לנשלטים חדשים דנדשים.
לווא דווקא צעירים, יש כאלו בוגרים יותר שהבינו שמהות חייהם זה לשרת גבר דומיננטי ולהיות לו לצעצוע.
אני בעד.
אפשר לעצב אותם לצרכים שלי.

וזה למה מאוד שמחתי על שיחה עם מישהו כזה בדיוק.
נראה לא רע בכלל.
זמין בסופשים לפגישות.
יצא לו ממש מעט.

עוברים לוואצאפ - לי זה הראה על המון רצינות.
שיחות טובות, מרגיש כמה הוא רוצה את זה, מוכן לעשות דברים כדי למתוח את הגבולות שלו כדי להבין מה מעניין אותו ומה לא.
מסכימים על המון דברים.
משתפים על חוויות פחות טובות, על מאונני מקלדת מציקים וכדומה.
באמת הוויב הכללי מצוין!

קובעים ליום שבת.
כבר בחמישי מרגיש איזה ריחוק מסוים.

ואז, ההודעה.
אני לא יודע אם זה מה שאני מחפש, חשבתי שכן, יש לי טראומות עבר, לא התגברתי על האקס ועוד ועוד ועוד.

עכשיו יכול להיות שהוא אומר אמת.
יכול להיות שמהצד שלו זה ממש נכון ולא מתאים.

למה לא להתחיל בזה שאתה עוד מתעניין, חוקר ומבין מה אתה רוצה ומתי?
למה ליזום פגישה, לקדם עניינים רק כדי לשים ברקס.
זה הורס לי המון אמון באנשים.
לפני רגע דיברנו על מאונני מקלדת, וואלה מרגיש שנפלתי על אחד.

עכשיו אין לי מה להיכנס בו.
איחלתי בהצלחה וזהו.

אז את השישי שלי העברתי מול הטלוויזיה, עם מגש פיצה שווה שהוזמן באיזה 01:30.
קצת מאוכזב אבל לפחות שבע.

יואו אני אני אוהב קינדר בואנו.

זה החטיף שוקולד האולטימטיבי!

אבל הרגיל כן?

וופל מושלם עם שוקולד נהדר וקרם מדהים.

יואו בא לי קינדר בואנו עכשיו.

עכשיו למה אני מספר לכם את זה?
קודם כל על מנת שתדעו ותביאו לי קינדר בואנו.
ודבר שני כדי לפתוח את נושא החשקיםםםם.

אני כשולט הרבה פעמים לא מתכנן בדיוק מה אעשה בסשן.
יש לי את התיק שלי שהוא מלא בדברים, אני מסדר אותו לפני כל סשן לפי מה שאני רוצה.
גם כשאני קושר, בתרגול אני לא בא עם איזה משהו בראש בנוי אלא נותן לעצמי לזרום.

לעומת זאת אני מכיר שולטים שבונים סשן המון זמן מראש, או בכללי יש להם משהו שהם יודעים שהם רוצים לעשות.
לא שזה דבר רע כן? אבל זה כמו ללכת למסעדה ולדעת מראש מה להזמין.
אני לא יודע מה אני ארצה באותו הרגע, מאיפה לי.



מצד שני, כיף לדמיין מה אני אעשה לו בסשן הקרוב בשבת (צחוק מרושע)

מכירים את ההרגשה שהיה לכם יום ממש קשה, מלא אתגרים, יש מצב שאפילו הזלתם דמעה אחת או יותר, ואז השתפר, ופתאום קצת כעסו עליכם, הרגשתם שאתם מאכזבים את עצמכם, היה שיפור הגעתם לשיא, היה עוד קצת קושי, ואז הוא נגמר וכל מה שאתם רוצים זה חיבוק?

מה שתיארתי יכול להיתפס עבור רבים כסשן.
סשן לא אמור להיות קל, הוא לא אמור להיות תמיד נחמד, יש קושי, יש לפעמים אכזבה, יש התרגשות.
אנחנו חווים המון רגשות, שולטים ונשלטים כאחד.
ואז בום!
נגמר.

ואז יש איזו הרגשה פנימית כזו של "משהו חסר לי"
אני מסופק פיזית אבל משהו בנפש לא שלם

היום אשמח לדבר על אפטר קר.

אנחנו יודעים שהפעילויות בסשן BDSM יכולות להיות מאוד אינטנסיביות מבחינה נפשית, רגשית או פיזית. מטרת האפטר קר היא להבטיח שכל המשתתפים, ובמיוחד הנשלט/עבד, יחזרו למצב נפשי חיובי, רגוע ומחובר למציאות ויטפלו בכל תחושת אי-נוחות.

אבל מה אפשר לכלול באפטר קר?

יש מגוון של דברים שניתן לעשות, קודם כל ברמה הרגשית:

חיבוקים, ליטופים ומגע עדין.
מילים חיוביות של עידוד וחיזוק - היית טוב, כל הכבוד, גרמת לי הנאה.
שיחה על מה שקרה, איך כולם מרגישים, ומה היה טוב/פחות טוב - אין דבר רע בלקבל פידבק. המטרה זה למצוא פרטנר לטווח ארוך, וזה מבוסס על אמון. 
החזרת התחושה של "בן אדם רגיל" – הפסקת היחס של שולט ונשלט וחזרה ליחס בין-אישי רגיל - פה דווקא חשוב לי לדבר על משהו. עבורי בדסמ זה לא משחק, אני לא משחק דמות שולט. אבל עם זאת, אני כן משנה קצת את פניי. אני קשוח יותר, אפילו מרושע. זה בסדר לתת למסכה הזו לרדת אחרי הסשן ולהבין שיש מולי אדם.

ותמיכה פיזית:

היצמדות והתכרבלות.
שתיית מים או משקה חם, אכילת חטיף או ארוחה קלה.
מקלחת משותפת או טבילה באמבטיה.

ממש עדיף שזה יהיה בסביבה נוחה, שהציוד/צעצועים בצד:

מעבר למקום חמים ונעים, כמו מיטה עם שמיכה רכה.
צפייה משותפת בסרט/סדרה או האזנה למוזיקה מרגיעה.

ממש חשוב להגיד -  שאפטר קר אינו מיועד רק לנשלט – גם השולט עשוי להזדקק לתמיכה רגשית ופיזית אחרי סשן אינטנסיבי.
כל הצדדים עובדים קשה, עוברים רכבת הרים של רגשות. זה בסדר רגע לחזור למציאות.


תזכרו שלפני הכל ואחרי הכל אנחנו בני אדם.
מותר לנו לחוות רגשות, מותר לנו להתרפק, אין פסול בלהראות חיבה גם בסשן הכי קשוח שיש.

תהנו, תחוו ותשמרו על עצמכם.

אני שמן.
אני קציצה גדולה ועסיסית.
יש לי כוח כבידה משל עצמי.
עצמים מתעופפים סביבי.

ואני חי עם זה בשלום.
אז נכון אני משתדל לעשות ספורט, לאכול נכון, אפילו בודק עם זריקות הרזיה ככה לעזור.

אבל!
אף אחד לא אמור להתעסק בזה, במיוחד לא אנשים זרים.

ברור שיש לי חברים שיודעים שאפשר לדבר, לצחוק, להגיד דברים אבל הכל ברוח טובה.

למה אני מספר את זה?
כי אתמול הייתי בצילומים של משהו, וטרם יום הצילומים ביקשו תמונות שלנו, מידות וכו'.
ואני סך הכל אדם מסודר שלחתי, כתבתי, אני מידה גדולה אם צריך משהו רק תגידו.
מגיע לצילומים, איזה קטע, אין לנו שום דבר שיעלה עליך, עם המבט הכי מגעיל בעולם.
בכללי מהרגע שנכנסתי לחדר חטפתי מבטים דוחים ברמות.

אמרו לי לא נורא נשים אותך קהל.
יאללה החלקתי, באתי עם חבר טוב עשינו צחוקים.

בשלב מסוים מגיעה מישהי, איזור גיל 40 לדעתי
ואומרת כזה
שלא תפגע כן? אבל כואב לי עליך וכמה אתה סובל בחיים.

אני? סובל? כאילו כן. אני עובד במשכורת מינימום, עושה תואר, עייף, טרם זכיתי בלוטו. אבל מאיפה לה?

ואז היא ממשיכה
אני לפני כמה שנים גם הייתי שמנה, טוב לא שמנה כמוך אבל עדיין
ואז התחילה חפירה על כמה טוב לה, וכמה היא שמחה, והיא התחתנה שוב רק כדי להתגרש שוב אבל זה לא משנה, והיא חייה טוב ושמחה ומאושרת וזה הרי ברור שאני סובל כי שמן=סבל.

ואני יושב שם, מחליט לא לפתוח עליה את הפה כי הכוונה שלה טובה, הדרך? לא משהו

ואז החבר שואל אותי אם נעלבתי.

ואני?
אני אחרי שקיבלתי ומקבל דחיות על משקל?
אני אחרי שכל זמן בית ספר זה היה הדבר לצחוק עליו?
אני שההורים שהם דבות גם אומרים לי על זה אחת לשעה?
אני שמתסכל על עצמי במראה וקורץ לעצמי?
אני שאעלב?
למה לי?

האם זה קשה?
יש בזה קושי כן

אם הייתי נראה אחרת וואלה היה לי קל יותר בחיים, ככל הנראה
אבל מה, אין אנשים רזים שקשה להם?

הפרטנרים שלי איתי כבר שנים כי הם מקבלים חוויה אחרת, שונה, לא קשורה למשקל שלי בכלל.
רק אתמול אותו חבר סיימנו במקלחת יחדיו כשהוא על הרצפה מול הזין שלי מקבל שפריץ זרע לפנים.

אז מה המסקנה?
קודם כל, לא ללכת לצילומים בהתנדבות רק כי חבר ממש רצה כי זה מגניב.
דבר שני שאני מת מת מתתת לאיזה אנטריקוט עסיסי כבר איזה יומיים שמישהו ישיג ליייייי.
ואחרון, שיתפוצצו כולם.

יאללה הלכתי לאכול ביסלי גריל.

וואו

עברו כמה שנים טובות מאז שכתבתי כאן.

האמת, התגעגעתי.

ואל תשאלו אותי למה לא כתבתי עד עכשיו, אני מודה שחשבתי על זה כמה וכמה פעמים אבל בואו, אני עצלן רציני.

פתאום לקרוא את מעט הדברים שכתבתי בעבר גורם לי גם לריגוש וגם למבוכה, איזה צעיר הייתי.

למה פתאום צץ לי החשק לכתוב שוב?
טוב זה סיפור ארוך ואולי התשובה תגיע בסוף.

כרגע הייתי שמח שקצת נדבר על תחושות, זה עלול להיות ארוך אז אני מזהיר מראש.

אז מה זו תחושה בכלל?

תחושה היא החוויה שאנחנו מקבלים דרך החושים או דרך המודעות הרגשית שלנו.
יש שני מובנים עיקריים למילה:

תחושה גופנית (חושית):
זו תגובה של הגוף לגירוי מהעולם החיצוני — כמו חום, קור, כאב, מגע או טעם.
לדוגמה: "יש לי תחושת קור בידיים", "אני מרגיש עקצוץ בתחת אחרי ספאנקים"

תחושה רגשית (נפשית):
זו חוויה פנימית של רגש — שמחה, פחד, געגוע, אהבה וכו’.
לדוגמה: "יש לי תחושה שמשהו טוב עומד לקרות לפני סשן", או "תחושת עצב מציפה אותי כשנגמר הסשן".

אפשר לומר שתחושה היא האופן שבו אנחנו חווים את העולם — בגוף ובנפש.


אבל תשאלו אותי, רגע, למה תחושות? למה היום? מה קרה?
אז אענה שלא קרה או יותר נכון קרה המון, אבל בזמן שלי בשירותים בעבודה כדי לשרוף זמן עלתה בי ההבנה שוואלה, עברתי דבר או שניים בעולם הבדס"מ ושאלתי את עצמי איך אני מרגיש עם זה?

אז קודם כל אתחיל בלספר קצת מה חוויתי בשנים האחרונות:

למי שלא מכיר אותי, ורובכם המוחץ באמת לא מכיר אותי, אני שולט מגיל 21 בערך, למרות שידעתי מגיל די צעיר שהעולם הזה מושך אותי אבל לא ידעתי בדיוק במה מדובר. מה לעשות לפני 15 שנה הייתי בן 13 ופחות היה עניין בארץ סביב הנושא הזה. או שלא ידעתי איפה לחפש חחחח.

כמו כל ההתחלות ההתחלה שלי הייתה קשה.
ולמה?
טוב התשובה האמיתית - כי אני שמן ויש לי זין קטן.
ולגיי שיהיה גם שמן, גם זין קטן וגם שולט זו גזירה רעה מאוד משמיים.

למי שלא יודע השאלה הראשונה שמרבית הגייז שואלים באפליקציות היכרויות זה "כמה הכלי" ואז "איך נראה" ואז "לא הטעם שלי" או פשוט חוסמים. נשמע כיף הא.
אז כן, ההתחלה הייתה נוראית!
אל תדאגו עוד מעט נגיע לחלקים הטובים, אמרתי לכם שזה יהיה ארוך.

עוד רגעים שצילקו אותי כי אין כמו טראומות:
בפעם הראשונה שהגעתי לסטודיו מוריקאי המתמחה בלימוד שיבארי(אומנות קשירה יפנית) ציוותו אותי לאדם שהקשר בינו לביני זה כמו הקשר ביני לבין שוקולד השחר - לא קיים! (מי שטוען ששוקולד השחר טוב יותר מנוטלה רשאי ומומלץ לעצור פה וללכת לתהות מה הוא עשה לא נכון בחיים שלו).
כפי שהבנתם לא היה לי נחמד בכלל, גם לא ידעתי מה אני עושה כי זה לא ממש היה שיעור אלא יותר בואו תתרגלו דברים פשוטים שנסביר לכם ממש מהר.
ברחתי משם אחרי חצי שעה.

אתן ספוילר להמשך, סטודיו מוריקאי כיום הוא כמו בית נוסף עבורי. נגיע לשם.

טראומה שנייה:
אחרי כמה זמן גיליתי שיש קהילה של גייז בטלגרם ואפילו יש אירועים בדסמיים. רמת ההתרגשות וואו! לא צריך לטוס לחו"ל כדי לחפש עניין.
אמרתי לעצמי אתה הולך, אמנם לבד אבל תנסה, מה יכול לקרות?

יצא לכם פעם לשמוע על דחייה חברתית?
אז ככה.
הרגשתי לא שייך, כל אחד שניסיתי לדבר איתו ברח.
כל דבר שניסיתי ככה לנסות לקחת חלק נענתי בשלילה.
חצי שעה אחרי שהגעתי הלכתי.
מודה, הייתה באסה, אבל גם הבנה שאולי אני לא מתאים לאירועים האלו.

כמובן שהיו עוד כל מיני דברים אבל אלו הדברים הכי זכורים לי.
ולמה אני מספר לכם את זה?
כי למרות מה שעברתי התחושות האלו עדיין רודפות אותי מידי פעם.
גם בגוף וגם בנפש.
לפעמים הרגליים הקרות האלו, הזיעה, החשש שמשהו לא טוב יקרה, עוד דחייה...

טוב נראה לי ביאסתי לכם את התחת, וזו לא המטרה.
אבל היי, אנחנו חיים בשביל המתח, אתם מוכנים? הנה המתח!

יואו מתי הוא ימשיך את הכתיבה ולא ישעמם אותנו בשורות שלא אומרות לנו כלום?!?!?
אדם מרושע שכמוך, אמן תחנק מזין!
שיואו לא צריך לצעוק בסדר אני ממשיך.
-פיצול אישיות קל-

אני אספר לכם סוד, אני לא עם אינטליגנציה רגשית גבוהה חיצונית.
מישהו יבכה מולי אני אזרוק עליו טישו ושוקולד.
אולי אחבק ואלטף את הראש ואגיד "די, די, יהיה בסדר, אז מה אם סבתא מתה, קיבלת כינים בשיערות ערווה או שדחו את גיטיאי 6 לעוד שנה"
קיצור כזה

אבל משהו שכן זכור לי שפעם שכבתי במיטה שלי, הרגשתי כל כך בודד
וזה לא שאין לי חברים, יש לי לא מעט
אבל לא היה לי אף פרטנר לבדס"מ וזה ביאס אותי ברמות
היה לי ממש ממש קשה
אז ויתרתי.

זהו עד כאן הסיפור שלנו, תודה שהקשבתם...









סתםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
כן הייתי מבואס רצח וואי אבל שאני אוותר?!

קרו 2 עיקריים דברים ששינו לי את החיים הבדסמיים:

הראשון, התחלתי לדבר עם מישהו מהקהילה. בכלל התחלנו לדבר בלי רצון להיפגש לסשן או לעשות משהו מיני אחד עם השני. דיברנו איזה חודש ואז אמרנו יאללה ניסע ביחד לאירוע בדס"מ שיש בתל אביב(באותו מקום שסיפרתי שחוויתי טראומה קלה אבל לאירוע אחר שהיה). לפני שנפגשנו פגשתי חבר טוב שלו שבא ככה לבחון מי אני, מה אני, כמו אודישן. מסתבר שעברתי.
מאז עברו כמעט שנתיים והוא חבר מאוד קרוב שלי וגם נשלט שלי. עברנו אירועים, סדנאות, פולסום ברלין, בדס"מ בטבע, בחדר שלי, בחדר שלו ובעוד המון מקומות.
למדתי המון, חוויתי המון והרוב בזכותו.

השני, המשכתי לחפש נקשר קבוע ובסוף מצאתי. אדם מקסים שהיום אנחנו פחות בקשר. במשך שנה היינו בשיעורים, למדנו, התמקצענו ובזכותו אני יכול להגיד שאני אחלה של קושר. תולה אנשים מבמבוקים ומתעלל בהם.

אתמול הייתי בשיעור בסטודיו עם נקשר אחר וחשבתי עם עצמי, איך אני מרגיש איפה שאני נמצא?
המחשבה הזו ליוותה אותי עד עכשיו.

אז נחזור שוב לתחושות:
גופנית - עדיין עצלן, עדיין שמן, הגב כואב משעות של ישיבה בעבודה. אבל בסשן? הכל נעלם. כשיש לי חבלים בידיים, אזיקים, גאג, נשלט הכל לא רלוונטי. ועוד עם זקפה שזה הכי כיף.
נפשית - סיפוק ענק. תחושה של "הצלחתי". זה לא שאני עכשיו איזו דמות מוכרת למרות שמכיר המון מהקהילה. זה גם לא ממש עניין אותי מלכתחילה. אבל הניסיון שרכשתי, אני גם פעיל בקבוצה של גייז בדסמים בטלגרם, הכרתי אנשים, חברים. זו תחושת אופוריה מסוימת שהיא כל כך טובה.

לסיכום:

אתחיל ואגיד שמקווה שאכתוב פה עוד הרבה. זה היה כיף.
סורי נוט סורי על החפירה.
אל תוותרו! אתם אחראים לגורל שלכם, תיזמו, תעשו, אם צריך תשתנו קצת, תפתחו מחשבתית.
תהנו!

אני הייתי אני, אתם הייתם אתם.
עד החפירה הבאה.

בזמן שאני יושב במשמרת צהריים בשבת והמחשבות תמיד רצות, מחשבה אחת מעניינת קפצה לי לראש.

שמתי לב למשהו מעניין בעולם הזה.

מהכרותי עם כמה עבדים ואדונים הבחנתי כי יש עבדים ש"בעולם האמיתי" הם אנשים אגו גבוה, אוהבים להיות בשליטה, בתפקידים "חזקים" ובעלי השפעה

אז למה דווקא בחדרי חדרים(ולווא דווקא שם;) הם מחליטים להיות ברצפה, לשרת, להיות בובות של אנשים אחרים?

תשובות שעלו לי לראש: נהנים מההשפלה, מחפשים ריגושים שלא מצאו בשום מקום אחר, דו פרצופיים שמראים לעולם בחוץ כמה הם חזקים ושולטים אבל בלב שלהם יודעים שהמקום שלהם על הרצפה לרגלי האדון או קשורים בכלוב ליד המיטה.

אדונים לעומת זאת לפעמים נראה שבחיי היומיום הם אנשים די שקטים, לא בעלי השפעה רבה על הסביבה שלהם, אם להיות קיצוני אפשר לומר נחותים? לא בטוח שזו המילה הנכונה אבל אזרום עם זה.

אז למה דווקא הם רוצים לשלוט, שיהיה להם את הכוח?

תשובות שהמוח המהמם שלי מצא: התייאשו מהעולם האמיתי והתעייפו ממלחמות של אנשים השווים להם ולכן מצאו את המקום הזה שבו אנשים מרצונם החופשי מוכנים לנשק להם את הרגליים וללקק להם את הרגליים(או איברים אחרים אני לא שופט, אפילו בעד).

ושיהיה ברור אני לא מכליל, ברור שיכולים להיות מצבים שונים ומשונים ללמה אנשים נכנסו לעולם הזה מההתחלה והלוואי שהייתי יכול לייצר סקר כי אני באמת סקרן אבל נראה שבזמן הקרוב פשוט אתן למחשבות שלי להמשיך להתרוצץ.

שיהיה לי המשך משמרת נעימה ולכם שבת שלום.

חשבתי על זה לאחרונה

הרי שליטה זה לא סקס, בסקס אתה מחפש להימשך למישהו, להרגיש אותו, שני הצדדים נהנים מהסיטואציה.

כמובן שיש אקטיבי ופסיבי אבל אפשר להגיד ששני הצדדים מסופקים וגומרים.

בשליטה מה בעצם אתה מחפש?

אם אתה שולט אתה מחפש להיות בשליטה, לתת הוראות, להגשים פנטזיה, להשפיל.

האם זה משנה איך העבד נראה?

אם אתה נשלט אתה מחפש למלא הוראות, להיות על הרצפה, לשרת ולתת מעצמך במחיר של לוותר על עצמך.

האם זה משנה איך האדון נראה?

ברור שעדיף שתהיה משיכה כמו כל דבר בעולם אבל האם זו המטרה בעולם הזה? 

לדעתי לא, וכמובן שזו רק דעתי.

עכשיו חלק מכם יגידו שקל לי להגיד את זה בגלל שאני שמן ולכן אני מרגיש ככה, ולא מפריע לי להגיד שזה שמן זה לא קללה.

פותח סוגריים(הרעיון הזה שדברים שהם עובדות הפכו לקללות פשוט הזוי

לקרוא להומו הומו כקללה, לשמן שמן כקללה, אלו עובדות אז למה אנשים משתמשים בזה כקללה?)

פשוט מרגיש לי שקצת פיספסנו את הרעיון כקהילה, למה לפסול על מראה שזה הדבר הכי פחות רלוונטי בעולם הזה?

ושוב לא חייבים להסכים איתי אבל אני מעדיף לנסות, במקרה הכי גרוע לא מתאים נפרדים כידידים וזהו.

תודה על הקריאה

אני הייתי אני, אתם הייתם אתם

נפגש בפעם הבאה

מה בן אדם צריך לעשות בעולם הזה כדי להיות מאושר?

יש כאלו שיגידו כסף

יש כאלו שיגידו משפחה

יש כאלו שיגידו טיולים

ומה אני אגיד?

כמובן שכל הדברים הללו חשובים מאוד, אבל אני צריך משהו אחר.

סיפוק שלא מגיע מדברים פשוטים כאלו.

אני זקוק למישהו, מבין עניין, מבין את מקומו,

שהרצון שלו להפוך אותי למאושר.