כשאני מסתכל אחורה אני נזכר ברגעים שבהם חיפשתי ללא הפסקה נשלטים, ברגעים שהיו לי יותר מידי עד למצב של 4 סשנים בשבוע(טעות שלא תחזור שנית).
זה תמיד נע בין שמחה גדולה לבין אכזבה גדולה.
התקופה האחרונה הייתה מאוד לא מאוזנת, מלחמה כמובן וגם לימודים, חיים אישיים.
וזה אחלה מקום לפרוק בו קצת, אז מוזמנים לקחת חלק.
זה ש-2 עבדים קבועים שלי במילואים כבר מתחילת המלחמה זה עוד ניחה.
אין לי יותר מידי מה לעשות עם זה ורק מקווה שיחסרו בשלום ושזה יגמר והם יוכלו לחזור לשגרת חייהם.
אבל לאחרונה קרו 2 מקרים די מבאסים.
ושוב זה רק לפריקה כרגע.
מקרה ראשון:
מישהו שאנחנו מדברים תקופה, יודע שהוא לא איזה מאונן מקלדת, יודע שהוא נפגש ועושה.
ובאמת השיחות ממש טובות, זורמות.
הוא גם במילואים אבל קרוב, אני עם הלו"ז שלי גם קשה.
ואז בום.
נתק.
לא עונה, רואה הודעות, כלום.
אמרתי אולי משהו קרה, קצת מבאס אבל בסדר.
ואז מגלה שהוא השתתף באיזה פליי קינקי שאני לא יכולתי להגיע.
ואז בום.
שלח הודעה, סתם להתעדכן, לספר קצת איך היה.
עכשיו אני לא אוהב את הקטעים האלו, אולי יש סיבה טובה מבחינתו.
אותי זה מכניס לבלבלות.
מצד אחד זה מישהו שאולי לא שווה את הזמן, מצד שאני אני מאוד מעוניין כי התחומי עניין הבדסמיים שלנו מאוד דומים והוא מנוסה וזה עדיף לי כרגע(ואסביר עוד מעט למה) מאשר מישהו חסר ניסיון.
אולי כן שווה לתת ניסיון נוסף, אולי עדיף שהוא ירגיש שהוא פספס אותי ולא אני אותו.
מתישהו אקבל החלטה.
מקרה שני:
אני מודה.
יש לי חיבה מסוימת לנשלטים חדשים דנדשים.
לווא דווקא צעירים, יש כאלו בוגרים יותר שהבינו שמהות חייהם זה לשרת גבר דומיננטי ולהיות לו לצעצוע.
אני בעד.
אפשר לעצב אותם לצרכים שלי.
וזה למה מאוד שמחתי על שיחה עם מישהו כזה בדיוק.
נראה לא רע בכלל.
זמין בסופשים לפגישות.
יצא לו ממש מעט.
עוברים לוואצאפ - לי זה הראה על המון רצינות.
שיחות טובות, מרגיש כמה הוא רוצה את זה, מוכן לעשות דברים כדי למתוח את הגבולות שלו כדי להבין מה מעניין אותו ומה לא.
מסכימים על המון דברים.
משתפים על חוויות פחות טובות, על מאונני מקלדת מציקים וכדומה.
באמת הוויב הכללי מצוין!
קובעים ליום שבת.
כבר בחמישי מרגיש איזה ריחוק מסוים.
ואז, ההודעה.
אני לא יודע אם זה מה שאני מחפש, חשבתי שכן, יש לי טראומות עבר, לא התגברתי על האקס ועוד ועוד ועוד.
עכשיו יכול להיות שהוא אומר אמת.
יכול להיות שמהצד שלו זה ממש נכון ולא מתאים.
למה לא להתחיל בזה שאתה עוד מתעניין, חוקר ומבין מה אתה רוצה ומתי?
למה ליזום פגישה, לקדם עניינים רק כדי לשים ברקס.
זה הורס לי המון אמון באנשים.
לפני רגע דיברנו על מאונני מקלדת, וואלה מרגיש שנפלתי על אחד.
עכשיו אין לי מה להיכנס בו.
איחלתי בהצלחה וזהו.
אז את השישי שלי העברתי מול הטלוויזיה, עם מגש פיצה שווה שהוזמן באיזה 01:30.
קצת מאוכזב אבל לפחות שבע.