מילים ושיר

ישנם סיפורים

על ערפדיות מוצצות וזאבים טורפים,

פיות קסומות ושדים מבעיתים,

טיטאנים מורדים ואלים גואלים.

פולקלורים מצמררים עמוסים

 בפנטזיות משחררות וטאבואים כובלים.

אגדות עמים בעלי מיתוסים מייסדים.

אין סוף אפוסים, בלדות, ליריקות,

אנקדוטות, מעשיות ומשלים,

אבל אף לא אות אחת תשקף אותה אמונים.

רק זעקת גמירה נטולת מילים

תחשיך את עיניי למה שהיא באמת עברה בחיים.

ועדיין אין לי מושג איך לשכנע אותה

להפסיק לנסות להתחבר אל המתים.

⛧

קווים לדמותה-

אני לא מסוגל להיות אינדיפרנטי למה שהכלבונת הזאת משדרת - בין שהיא מנסה להיות מסוגרת או פתוחה, או אפילו לכמה רגעים קצת נורמלית במחשבה, לא משנה מה, היא הרבה יותר חזקה מכל הבעלים שעברו בקרבה. לכן, אפילו האכזבה שלי ממה שמתחולל ברגעים שהיא מאבדת עצמה זו עדות חיה לייחודיות היפה שלה.

מקווה רק שתקבל את עצמה במידה ותתקל בנחמה.

ואם יגידו ברחוב וירכלו עלייך כאן בכל העיר.

לי בכלל לא אכפת, מה שחשוב שכן תהיי שלי.

או מה יפה את.. חלומותיי הם רק שלך.

עוד יבוא היום עולה, תהיי בזרועותיי לעולמים.

לא חכמה להשיג את השמורה,

כל היופי זה לתת קרקע יציבה לנפש שבורה.

לאנוס אותה להבין שהיא הכי ראויה לאהבה.

לברוא פרפרים בבטן של זונה,

לבקר ולעורר אותם עם כל הנחתה וחדירה.

שיציקו לה לעד. 🦋

סמים,

פיצה,

אלכוהול,

סיגריות,

סדרות,

שיחות,

מחשבות,

תהיות,

החלטות,

כריעות,

קריעות,

סטירות,

חניקות,

קשירות,

נעילות,

פתיחות,

שריטות,

לטיפות,

לפיתות,

צביטות,

בעיטות,

דריכות,

אצבעות,

יריקות,

מציצות,

נשיקות,

נשיכות,

לחישות,

צרחות,

אהבות,

גמירות,

ורוקנרול.

🎸

לעשות עיניים כל יום לשוגר מאמא היקית בקפה במרכז שוסטר בתקווה שמתישהו היא תאמץ אותי ותקנה לי הפוך גדול עם סופגניית ריבת חלב כל בוקר בתמורה שאלקק לה את הצלוליט כל לילה ואהפוך לידוע בציבור לכל החיים הסוערים והקצרים שיהיו לנו. ☕

יש שם רבדים בלב הקטן והשלם הזה שלה, אשר אם אעז לפרש אותם במילים - יפוג עניינם ויסור טעמיהם. צריך פשוט לשתוק ולהתענג על צופן נשמתה בלי להתיימר לפצח איך לעזאזל היא כל כך נכונה. נראה שלעולם לא אצליח לבטא בצורה ממשית כמה היא הורגת אותי כל פעם מחדש. רק כשאמות אוכל לשקף את ההערצה המגוחכת והכל כך צודקת שהיא בראה בי.

אתן לה להיות ואאלם בתוך כל ההשתאויות.

אקבל את העליונות ואעלם בתוכה.

אין ברירה..✨

היי קטנה גדולה.

כשאמות, תסדרי שישרפו את הגופה שלי.

תפזרי את האפר על הסחוג האהוב עלייך.

תערבבי, תטעמי ותישרפי בעצמך,

רק כדי שאוכל לקרוע את התחת היפה הזה פעם

אחת אחרונה. 💔

כמה אפשר להתפלל בינך לבין עצמך שהיא כבר תגיע? הייתה לי את הדמות שלה בראש עוד בגיל שהרוב רק רצו לזיין ולהנות. חלמתי על מציאות של קן חם לחזור אליו מחיים פושרים כשעדיין לא הבנתי עד כמה הם מסוגלים להיות קרים. כולם היו בטוחים שאתמסד צעיר, שאהיה אבא סביר. ידעו כמה אני מאמין באהבה, כמה אני באמת בא מכוונה טהורה. כשלתי. כשלתי למצוא, כשלתי להימצא, כשלתי להיות. סוף סוף, סוף סוף יש הודאה בכשלון. אולי עכשיו יגיע הניצחון.

זה היה כל כך שקוף שככל שיחלוף הזמן מאותה שבת שחורה יתחילו לצוץ כל מיני פרוגרסיביים הזויים במעטה הומני ואובר צדקני שיירתעו מהתגובה הישראלית.

לכן צריך להסביר לאותם טהרנים אכזריים את ההבחנה בין הנקמה כערך לבין הנקמנות כמידה בנפש. הנקמנות באה מתוך הנעה של כעס וברור לכל שכעס זה לא דבר חיובי. אבל אם אנחנו לוקחים אחריות על העולם שלנו אז חייבים שהנקמה עצמה תתבצע. ולא בגלל שהדם רותח או שהריר יוצא לנו מהפה, אלא בגלל שאנחנו מעוניינים שהצדק ייעשה. חשוב שהאלימות תדע שישנה גם אלימות נגדה, אחרת היא פשוט תמשיך להיות אלימה.

I lay my vengeance upon thee

✌🏻