'לא קוראים לי אסף'

להיות הגבר שלה.

זה שהיא יכולה לשפוך לו את כל התהיות שבה.

להיות העוגן שיקרקע אותה ליציבות שנעלמה.

יכול להיות האלפא שלא טועה וקצת מטעה.

נטול לחץ, עם אמביציה שקטה.

לשפר אותה להיות הגרסה היותר טובה של עצמה.

לחיות כפינה חמה.

לנחם בלי לתת לה תחושה של אבלה.

להסביר לה על העולם הציני והמטומטם.

להסניף, לנשק, ללקק ולזיין.

לחתוך, לשפצר, לעגל ולעדן.

לפרק, להרכיב.

להרכיב, לפרק.

ואז עוד קצת פירוק והמון הרכבה-

עד ההתפרקות הבאה.

אני יכול, אבל זה יותר מדי עבודה.

מתבאס שאין עיניים בכלוב?

שאי פעם אמשך חיצונית ל-

הזרקות,

בוטוקסים,

ניתוחים,

רזון,

איפור מוגזם,

וקעקועים אגרסיביים.

צריך טבע פשוט ושופע.

למרות שטעמתי אישה פלסטית מהאח הגדול.💚

אינה מים בלבד,

היא געגוע שחיפש לו מבט.

גם כשהיא סתם עייפה,

יש שם אמת בכל טיפה.

אבל דמעה של גבר הרבה יותר יפה(תשאלו כל אישה).༗

הייתי מאוהב בחברה הכי טובה של אחותי הגדולה. הן היו בתיכון ואני בגן. בכל פעם כשהיא הייתה באה לבקר הייתי משתחל לחדר של אחותי ונרדם לה על הירכיים הרכות תוך כדי שהיא מלטפת לי את השיער. קינאתי לה, לא סבלתי את החבר שלה שכל הזמן עשה לה רע. זוכר שחשבתי עם עצמי איך זה יהיה כשאגדל ואצטרך להתמודד עם אגן מאסיבי שכזה. זה גדול עליי, זה לא בשבילי כל העוצמה הנשית הזאת. היום אני רואה אותה מדי פעם בשכונה ואני כפול ממנה בגודל- היא רזתה ברמה אנורקסית שבירה ואני הצמחתי שרירים שיכולים לפרק לה את הצורה. משהו בקסם שראיתי בה נעלם, ועדיין אחרי כמה עשורים יוצא שאני מוריד את הראש במבוכה כשהיא מתרוממת להביא לי נשיקה.

🐈🐆

שמגיבים אבל לא עושים לייק קווים לדמותם-

לרוב היה עומד לי מהקול המתוק, הקטני, החמוד, הקטיפתי, השברירי, האובדני והמחרמן הזה שלה כשהייתה לוחשת את שמה בשיחת גוביינא מהטלפון הציבורי צמוד לסניף רמת חן.

זוכרת את האצבע הראשונה?

בת קול יפה.▸

הבנו שאנחנו לא מתאימים אחד לשנייה.

אפשר עכשיו להסיר את המגננות ולדבר בצורה

פתוחה ונעימה.

איזה כיף.

אין חששות.

הכל זורם.

אמיתי.

מצחיק.

שכחתי כמה החיוך שלה יפה.

מתחיל להיזכר.

חוזר להתאהב.🤦🌹

כל הדומים הקשוחים

הדאדיז הסמכותיים

השולטים האכזריים

והאדונים הנעלים

שנותנים לקטנות שלהם לאכול להם את התחת-

אתם בסהכ חור.

מישהי לשתוק איתה ביום ראשון.