מילים ושיר

אפילו השדים שלה מחרמנים אותי.⛥

שרק איתי היא לא הזדיינה על ההתחלה,

ושזו המחמאה הכי גדולה.

סאמק.

רַק לָךְ מַלְכָּתִי תְּשׁוּקָתִי, בְּך חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי.

לָךְ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי, לָךְ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי.

לָךְ יָדַי, לָךְ רַגְלַי, וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי.

לָךְ עַצְמִי, לָךְ דָמִי, וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי.

לָךְ עֵינַי, וְרַעְיוֹנַי וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי.

לָךְ רוּחִי, לָךְ כֹחִי, וּמִבְטַחִי וְתִקְוָתִי.

לָךְ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי, כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי.

לָךְ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי, לָךְ תוֹדֶה יְחִידָתִי.

לָךְ מַלְכוּת, לָךְ גֵאוּת, לָךְ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי.

לָךְ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל, כְּיוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי.

לָךְ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי, וְאֶת צִירִי וּמַכָּתִי.

לָךְ אֶזְעַק, בְּך אֶדְבַּק, עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי.

רַק לָךְ אֲנִי בְּעוֹדִי חַי וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי.

👑

סליחה שדחפתי שלוש אצבעות מאחורה כשהתחננת לשתיים מקדימה.

סליחה שלא פינקתי בעוד סטירה אחרי שהקודמת די כאבה.

סליחה שנשכתי כשבתגובה רק נתת לי נשיקה.

סליחה שחנקתי כשהיית קרובה לגמירה.

סליחה שהצלפתי כשהרמת את הישבן בשמחה.

סליחה שדרכתי כשהיית למטה על הרצפה.

סליחה שירקתי כשפתחת את הפה כמו כלבה טובה.

סליחה שעיקמתי כשהיית איתי כל כך ישרה.

סליחה שלא מעכתי בחיבוק לעוד דקה אחת קטנה.

סליחה שלא הייתי יותר אכזר כמו שאת צריכה.

⋆༺𓆩☠︎︎𓆪༻⋆

שהשפתיים שלי יועדו לחור התחת שלה.💋*

אהיה קורבן עולה תמיד-

לאלוהימה הקדושה,

לאיננה המלכה,

לאפרודיטה היפה,

ליונו המגנה,

לארטמיס הבתולה,

לפורטונה עם גורלה,

להרה הרעה,

לדיאנה הצנועה,

לויקטוריה הגיבורה,

לאיסיס הקסומה,

לשמש החמה,

לאשרה אמא אדמה,

לענת בדרכה למלחמה,

לעשתורת מחוללת האהבה,

לגאיה הכאובה,

לנימפה החצי בת תמותה,

לאתנה ברוב חכמתה,

לונוס בעלת התשוקה,

לשכינה הרכה,

לאמהות כל חי-

חווה המעונה

ולילית הזונה,

לנשיות החזקה,

בעיקר לרחם שבקרבה.

()

פאק אני חרמן.

לאכול אותה על הבוקר כשאני כבר מקולח ומצוחצח והיא עדיין עם הסרחון של הלילה?➴⁀

אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם.

לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.

דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על אף שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא יוגר לשווא – אתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.

רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור בלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו.

67 שנים חלפו והם הזכירו לנו.

לקחתי לה את הנשימה בחניקה

החזרתי לה אותה בנשיקה

שיחקתי איתה עם סטירה

הרגשתי אותה תוך כדי גמירה

עכשיו היא שקטה

༄

גם ביום האחרון של הנופש היא יפה..

אבל צחוקים וזיונים אגרסיביים זה לא מספיק,

צריך גם שיחות עמוקות וסטירות מספקות.

לחשוף כאב, להראות טעויות ועוד כמה חניקות.

כמעט ויכולנו להיות. 🤍 ོ ོ