'לא קוראים לי אסף'

לגרום לה לצחוק בזמן שהזין שלך ממלא לה את הפה.

אתה מרגיש את רוח הצחוק שלה מכה כמו גלי הדף חמימים על הכיפה הרטובה מנוזלים שהיא יצרה במיוחד בשבילך, ויודע שהיא אוהבת אותך יותר מאשר את האיבר שמפעיל את כולך.

ניצחון על מה שמפעיל אותך זה נחמה מושלמת.

דקה אחרי כבר גרמתי לה בברוטליות לדמוע עליו, כדי שלא תעלה בדעתה היפה שאתה בעיקר חמוד(או חס וחלילה מושלם).

גרון עמוק בתחילתו של יום האישה עלול לגרום לתהיות זכריות בלילה.

ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ולוקחת אוויר ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומגרדת את האף ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת ומדברת..

ואפילו בדיבר ה23 אין בי שום דחף להשתיק אותה עם נשיכת שפתיים, יריקה על הענבל, אחיזת הלוע, ומחיצת הושט השברירי.

מוזר.

אחרי שנהרוס לשנינו את המשפחות,

כנראה שנגמור בהתאבדות.

יופי של אהבה מצאתי לי.

לפחות מדי פעם אפשר להדביק לה סטירה.💔

שהברחתי אותה אני לא מוצא את עצמי.

She's got a way

She got away

❤︎

היא רק צריכה חיבוק.

לא עצות, לא פתרונות, לא מישהו שיגיד לה להיות חזקה. רק רגע אחד שקט ואמיתי שבו מישהו מחזיק אותה בלי שהיא תצטרך להוציא מילה. להרגיש שהיא לא לבד. שמישהו יביט לתוכה ועדיין ישאר. היא כל כך מותשת מלהחזיק הכל בפנים ולהעמיד פנים שהכל בסדר, רק לשחרר ולהרגיש מוגנת.

אני איתה(גם כשהיא רק צריכה סטירה).🛡️♡🛡️

להעיף לה סטירה כל כך משביתה-

שהיופי היחודי שלה יסדק,

שהמוח המבריק שלה יתנוון,

שהקול הקטיפתי שלה יגמגם,

רק כדי שתפסיק להפיל אותי בכל פעם מחדש.

יש סוף לכל תהום.🌹

ולחתום על משכנתא עם הבנקאים,

להתעסק עם חשבונות מעיקים,

לשלם מיסים מוגזמים,

להעסיק עבדים מודרניים,

ולפטר אנשים אבודים.

לקחת אחריות על מעשים,

לגלות שרירים כואבים,

להכאיב לה ולאכול את עצמי מבפנים,

לעשות טובות לחברים,

להתקל בצרות של אחרים,

לראות את ההורים מזדקנים,

ואת האחים בדם נופלים.

לבחור בה מכולן ללא לבטים,

ולהתחתן גם עם חם וחמה נדחפים,

ליצור יורשים תובעניים,

ולחיות רק בשבילם עד סוף החיים.

לא רוצה להתבגר ולהתגבר על כל הקשיים,

רק רוצה להיות ילד נצחי נטול אינטרסים

מלוכלכים, ושכולם מסביבי תמיד יהיו

תמימים.🦋

אחרי שישי עמוס בתובנות מלוכלכות על הסחלה שמנהלת את כולנו במהלך השבוע.

נכנס הביתה ומיד הניקיון עוטף אותי. משליך את התיק כמו סלע שירד מהכתפיים ומסתכל על הדג שוחה לו במחבת בתוך ים אדום של פפריקה וכוסברה שמדמה אצות.

שקט, הכיור נקי, חלת ויז'ניץ חמה על השולחן, הכביסה תלויה, אפילו עציץ חדש מתחבא לו שם בפינה.

נכנס לחדר ושם היא הייתה-

מוטלת על המיטה כמו גופה טריה, לבושה רק  בבוקסר הישן שלי שקטן עליה במידה, מתוח על ישבנה ומחליק אל תוך ירכיה. השיער המתולתל מפוזר על הכרית כששד אחד גולש החוצה מהשמיכה. הנשימות שלה עמוקות ושלוות כאילו כל הרוגע של הבית נושם דרכה.

יושב לידה באיטיות, נוגע בקצות האצבעות בירך החלקה, היא זזה קלות וממלמלת משהו לא מובן אבל כל כך מתוק. היד עולה לאט אל המותן שאני אוהב לצבוט אבל לא הפעם וממשיך למעלה לאחוז בשד החשוף. היא גונחת קלות עם כל סיבוב על הפטמה. נוטש אותה לטובת המקלחת הקרה עם נשיקה על המצח וליטוף עדין על החריץ ובמלחמות עם עצמי מה לטרוף קודם-

אותה או את הדג?

סופש קצר מתחיל בתקווה שלא ייגמר לעולם.🌿

האמון נבנה דרך הכאב 

הרגש נחשף דרך הכניעה

והאהבה כבר מוצאת לבדה את דרכה

🌹

בשביל להיות הליטל שלי.🎀