ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

קיטשיות מגעילה

פונה אליי באסרטיביות שקטה.
מכוונת אותי, יודעת, חייב רק אותה.

אוהבת את הכוח, מעריכה את המוח.
אינטליגנטית אצילית, שרוטה, אך לא אווילית.


*הבהרה קטנה: רוב הפוסטים הוקלדו בהיותי מסטול
תחת.
*ללחוץ פליי )
לפני 20 שעות. ראשון, 17 בנובמבר 2019, בשעה 23:36

לכבס? אכבס

לנקות? אנקה

להסיע? אסיע

לפנק? אפנק

לרדת? ארד

זבל? אזבל

כלים? אשפשף

אלא אם כן..                                                             

 

יש מכבי

 

 

 

 

 

לפני יום. ראשון, 17 בנובמבר 2019, בשעה 13:01

צוואר תפוס לא עוצר אותי מלטעום אותה,

רעשי הרטיבות שלה ושל הים מתמזגים בנעימה אין סופית,

שיר קלאסי ברקע משלים את התמונה,

סיגריה נטושה מכבה את עצמה,

בריזה סתיווית מעמידה לנו את הפטמות,

עור ברווז חל לה גם על הכפתור,

מגע חמים מרגיע לי את העור,

הריח שלה כ"כ מתוק,

חודר שבעה עולמות,

עד גן העדן הירוק.                                                 

.                       

לפני יום. שבת, 16 בנובמבר 2019, בשעה 22:47

עכשיו או לעולם?

לא טוב לי עם אולטימטומים

שוחק את האמביציה לחזר

תרצי אותי בכל מצב

גם אם קשה

במיוחד כשקשה

זה המדד האמיתי

אחרת, מה אנחנו עושים בכלל?

 

לפני יומיים. שבת, 16 בנובמבר 2019, בשעה 12:12

השבת מזכירה לי אותך.

את הג'חנון שהיינו קונים ליד הצימר של יום שישי.

אין כמו פחמימות תימניות, שיחזירו את

השומנים ששרפנו בלילה.

אהבת את זה קשוח.

עשית הכל בשביל להוציא

ממני את העצבים, על הגוף השברירי שלך.

נושכת לי את הצוואר, 

שורטת לי את הגב,

התרגזתי וחשתי צורך לפרוק.

הגניחות שלך הכעיסו יותר,

נתנו בי עוד דרייב לגרום לך כאב.

בא לי את זה שוב,

שוב לטרוף.                                                                                                              

לפני יומיים. שישי, 15 בנובמבר 2019, בשעה 23:08

.                       

הופתעתי מכמות הא.נשים שהכרתי, שעברו התעללות כזו או אחרת, ברמות שונות ומגוונות. מסתבר שאין גבול לראש סאדיסטי.

הרבה לפני עידן הme too, נחשפתי לסיפורים מזעזעים על כפייה פיזית ומנטלית, שהשאירה חלל אצל הקורבנות, שספק אם אי פעם ימלא את עצמו. השלכות שתורגמו לשנים של הרס ושנאה עצמית. נשבר לי הלב.. חשתי את הכאב משמע היה שלי.

החוזק לעבור את זה, להסתכל למפלצת בעיניים ולא לטבוע למרה השחורה, מעורר השראה. 

החשיפה הזאת גרמה לי לתהות, באיזה עולם חולני אנחנו חיים והאם בכלל כדאי לבנות תא משפחתי למציאות שכזו.

ההתגברות שלכם/ן גרמה לי לשכוח מאותה תהייה.

גיבורים 

גיבורות

תעופו על עצמכם/ן, זו הנקמה הכי טובה.            

 

לפני 3 ימים. שישי, 15 בנובמבר 2019, בשעה 15:26

את פשוט יפה.

מאמין שהרוב לא מתות על עצמן בתקופה הזאת,

אבל זה מראה מדהים.

הקימורים מובלטים..

השדיים מתנפחים ונעימים למגע.

הבטן החמימה, ששומרת על האוצר.

האגן מתרחב ומפיץ נשיות.

הירכיים מתעססות, עושות חשק להיוולד שוב.

העכוז מתעגל ודורש מבטים.

את כ"כ עסוקה בסבל, שאין לך את הסבלנות להתעסק בסביבה.

ההליכה האיטית נטולת הפוזה, מוציאה ממך את הטבעיות שנעלמה.

אין יותר סקסי מאותנטיות הריונית.

החיסרון היחידי, שזה כנראה מגביל את התנוחות במיטה..                                                                   

*ושום מילה על ההורמונים;

 

לפני 3 ימים. חמישי, 14 בנובמבר 2019, בשעה 23:33

.             

שכולם משתנים ורק אני נשאר בהדיוטיות שבי, לא מתפתח.

עוצר את עצמי, לטובת עקרונות לא מוערכים.

את כמוני, נשארת מאחור ומעריץ אותך על כך.

עינית אותי מרצוני החופשי,

עכשיו התור שלך לספק אותי.

נתנחם אחד בשנייה, 

עד שנממש הזדמנות אחרונה.                     

פוקיהאחתויחידהזואת?

לפני 4 ימים. חמישי, 14 בנובמבר 2019, בשעה 12:02

מתעב, קפיטליזם חזירי בזוי.

שבויים באינטרסים חלולים.

רק הממון קובע, האדם הוא עוד מספר.

עצוב לאן הקידמה הובילה אותנו, איבדנו את המוסר, לטובת תאוות בצע אטומה.

הופכים אותנו לאכזריים כדי לקדם את התאגידים.

דימוי גוף מזויף, מרעיב אותנו.

רשת צינית של חנפנות וליכלוכים, עוטפת את עולמנו.

שודדים לנו את החמלה.

חייבים לשנות.

חייבים להיגאל.                                                     

 ;Old pirates, yes, they rob I

 

 

לפני 4 ימים. רביעי, 13 בנובמבר 2019, בשעה 23:46

לא מצליח להתאהב.                                               

.

פגשתי לא מעט מהממות במהלך החיים-

קרייריסטיות כרישות, דתיות ענוגות,

היפסטריות מוזרות, תיירות קלילות, סטלניות

קרועות, וואחשיות מצחיקות, אפילו

נורמטיביות קסומות. התחברתי, התגעגעתי,

הזדיינתי וזה עדיין לא סיפק באמת. זיווגו של

אדם זה אחד הדברים הקשים, אבל אצלי זה

מרגיש בלתי אפשרי. פתוח לאהבה, מוריד

מגננות כדי שהצד השני יוריד גם, הוא מוריד,

נחשף כולו וזה עדיין לא מרטיט לי את הבפנים.

לא חושש ממחויבות, לא חושש לשתף, לא

חושש להתמסד.

חושש שזה לא יקרה.                                                                                                                                      

לפני 5 ימים. רביעי, 13 בנובמבר 2019, בשעה 13:35

עומדים אחד מול השנייה, שולחים מבטים

רציניים מלאי תאווה, שפתיים רטובות קמעה.

מתקרב אליה..הפרומונים משתחררים לאוויר,

בכמיהה לחיבור מושלם.

מתחילים בנגיעה, ממשיכים בטעימה.

המציאות החרמנית משחררת אותנו מכל

מחשבה.

הטבעיות מתפרצת לה ומוכנים לקבל על

עצמנו את העונג הצרוף..

עד שהכלב המסטול שלה עולה למיטה,

מפמפם לי את השוק והורס כל חלקה סוטה

טובה.