מילים ושיר

קווים לדמותם-

הזכרי, הטריטוריאלי והאובר מאיים יחסית להכרות ראשונית שהפניתי כלפי ארוסתה של האקסית החצי אהובה הצחיק אותי בדיעבד.

כמו המלאכית עם התיק הסגול משנת 2001 שהייתה יושבת מולי קבוע בקו 67 עם ג'ינס גזרה נמוכה וחוטיני מבצבץ וירדה שתי תחנות לפני התחנה שלי.

השניות הנצחיות האלה של הגמירה המרגשת שלה מעוררות בי קנאה. לא הוגן שיש בה את היכולת לעזוב את המציאות ולנטוש אותי בעולם חומרי ולא מושלם. היא מפלרטטת עם מלאכים ולי רק נותר לנסות לתרגם מלמולים לא מובנים. הנחמה היחידה קיימת כשהיא משאירה למזכרת את גופה. מנדבת כמה רגעים לנצל ולראות את כל מה שהיא לא מראה.

שתייעץ לי בהתנשאות קסומה איך לשלוט נכון.

אם גם בגיהנום ירשו לי לעקם מלאכית כמוה.

חווה פיתתה

שרה צחקה

הגר גורשה

אשת לוט הסתובבה

רבקה נפלה

לאה קינאה

רחל גנבה

דינה נאנסה

תמר שיקרה

מרים זימרה

רחב זנתה

יעל רצחה

פילגש בותרה

רות נשארה

דבורה ניבאה

אסתר שלטה

ורק איתה אני צריך בת קול שתגלה לי

מה היא עברה.

שכל משמרת זו התחלה של בדיחה.

עם מי לא שירתנו-

עם קוסטה הבלארוסי הרוצח,

עם מנגיסטו האמהרי השמח,

עם חיימוב האוזבקי השחום,

עם ענאן הדרוזי הקסום,

עם חוג'יראת ושיבלי הגששים,

אפילו עם כמה פלאחים קדושים.

בכל הצבעים והשפות זעקנו כאב,

רק כדי לחזור לסיסמאות נלוזות שדם יהודי

אינו הפקר.

כאילו דם אחר הוא כן.

את האגו,

את הטסטסטורון,

את הזיעה,

את הרוק,

את העצבים,

את הריח,

את הזרע.

רק תשאירי לי אותך.

יָפָה כַּלְבָּתִי עִם כֹּל הַמּוּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּךְ: