יום ששי

לעתים מופתעת מהצורך הבלתי נשלט להשלט.

אבל אינני מצליחה להבין את ההנאה 

שאני חובה שמתעללים בי .

במיוחד שהשולט שלי יצירתי ומיוחד .

ויורד גשם 

ומתחיל להיות קר 

נכון שכנועה אני ,

אך רק על הנייר .

ומרחבים ואופקים פרושים בפני .

כלומר עדיין האפשרויות אינסופיות .

רשימת ההמתנה גדולה .

כלומר איזו נשלטת היא זו כאשר בכל זמן נתון האפשרויות אינסופיות .

וכאשר עמדתי לפני שעה במרפסת חדר המלון 

קומה 24 

כל העיר סוערת לפני 

אני חוייבתי 

על קצות אצבותי (הבקשה היתה ללק כחול עמוק shocking blue)

בלבד מחוברת עם אזיקים למעקה 

הזכוכית שקופה .

אני ערומה 

ומתחת לרגלי דוקרנים 

כן כן כמו באינתיפדה 

והוא יושב עם כןס תה 

או שמא ויסקי 

קר לי בחוץ 

הבנתם את המחזה .

רק שרזי ברקאי גמר לראיין מישהוא 

הוא ניגש אלי ,

לחפץ מתנהגים יותר יפה ,

רעדתי גם מקור וגם מבושה ,

אצבעות רגלי הכחילו לא כחול 

יפה כמו הלק ,

ואז במקום לבעול אותי 

בקבוק גולדסטאר פלח את רגלי 

וחדר אלי .

אני בדרך לשבירה .