לפני חודש. 9 באוקטובר 2024 בשעה 8:02
זה היה חלום שלי שנים,להשכיר ואן קטן ולהקיף את איסלנד..להיות עצמאית ופשוט להנות מהחופש ומהיופי הפראי של הנופים שם.
עבדתי קשה וחסכתי ואזרתי אומץ,מוצאת את עצמי עוברת נחיתה קשוחה..צריכה להעביר כמה שעות בשדה תעופה..מקבלת את הרכב שהשכרתי ב4 בלילה עם שום תכנון מה אני עושה הלאה ,בעיקר עייפה רעבה וקר לי.
לא ההתחלה האידיאלית..אבל את היית שם ברקע
כותבת לך ומעדכנת ומנסה להתאפס על המצב.
שמה את הראש לכמה שעות ומתחילה לחקור את האי
לאט לאט ככל שהימים עוברים אני נהנית יותר ויותר וממש עפה על עצמי ועל החיים,כל יום נוהגת כמעט 5 שעות אבל נהנית מכל שנייה..מתלהבת כמו ילדה קטנה ושמה שירים ואז מתנגן שיר שאת שלחת לי ואני חושבת עלייך וכמה הייתי רוצה אותך איתי חווה את היופי הזה..
אז אני משתפת,שולחת לך תמונות מדברות בטלפון וגם כשאנחנו מאוד רחוקות פיזית אני מרגישה הכי קרובה אלייך.
מרגישה שאכפת לך ואת דואגת לי.
יש רגעים שקשה להסביר ואני חוויתי שם מנעד רגשות פסיכי..מצד אחד אושר גדול ותחושת חופש שלא הכרתי..ומצד שני אני זוכרת שאני מגיעה לעיירה קטנה וצבעונית בצפון איסלנד,אחרי יום טיולים ארוך,זה ערב ראש השנה.
מרגישה געגוע לאבא שכבר לא פה..מרגישה שאף אחד לא מבין אותי כמו שהוא היה מבין רק דרך העיניים ובעיקר לבד..קונה לי מנה חמה כי אין לי כוח אפילו להכין משהו.
ואז את משתפת אותי מה הכנת ומתלהבת מהערב שעובר עלייך וכמה כיף לך,וזה פשוט שינה לי את כל התחושה..שמחתי בשבילך
הבנתי שאני בפאקינג איסלנד ואני מגשימה חלום ואני לא ממש לבד..את פה במרחק שיחת וואצאפ.
כל בוקר אני קמה בלי תכנון ופשוט בספונטניות עושה מה שטוב לי..מוצאת את עצמי צוללת במים הקפואים,נוהגת על אופנוע שלג או סתם במופע לבה.
ואת...את שם,מתלהבת מהנופים ,שמחה בשבילי ושומעת את האדרנלין שבגוף שלי.
בעיקר מבינה ומחבקת מרחוק...תודה לך
