הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה

שום מקום בעולם לא הופך אותי אימבצילית כמו הבידיאסאם, כדברי השיר " אני הוא איש ידוע ומקובל בחברה", אבל כאשר זה מגיע לזירת

שדות התות, מנת המשכל שלי צונחת מתחת לזו של כלבת תחש.

היום חטאתי חטא פעוט, עברתי על הוראה שקיבלתי בפירור זערור

ומיד נתקפתי רגשות אשם ויידעתי את אדוני. הוא הציע ברוחב לב שאבחר לי עונש.

בחרתי.

כשהשית אותו עלי, הוצפו עיני דמעות, " למה זה מגיע לי? למה?"

שימו לב, ששת הקוראות שלי:

העבירה- מדומיינת,

העונש -  וירטואלי,

הבניית המציאות -  בדיונית!

אבל הדמעות, הו הדמעות.. היו אמיתיות.

אני נאנחת עכשיו, מה יהיה הסוף איתי?