- כשנכנסנו לחדר התחבקנו, כמו מכורח פנימי שהיה אצור בשנינו. לא חיבוק קצר ועניני, גם לא חצי חיבוק מסתייג, אלא גוף בגוף זרועות פרוסות מכילות, וזה היה ארוך ומחייך. אפילו היה בזה משהו מן הרעות ולא מיחסי אדון שפחה.
- בין המציצות יש הפסקות, ובהן שיחות אינטנסיביות, ואז אמר: "עכשיו יש לך משימה, להעמיד לי את הזין ואז להביא קונדום, להלביש אותו ולהתישב ולהדפק עליו" .גחנתי עקמומית אל הזין. השיחה ביננו דווקא ענינה אותי, (גלות בבל ושבי ציון), לפיכך המשכתי אותה בראש וליקלקתי באיטיות מהורהרת. ולפתע הרעים עלי קולו " שפחה! נתתי לך משימה, עמדת בה?"
אף פעם קודם לכן לא הרים קולו עלי ולרגע נדמה היה לי כי יסטור לי ובחשש כיסיתי פני בידי. "לא! לא! מתנצלת, הנה אתרכז במשימה", עברתי בינות לרגליו, ותוך זמן קצר זה התנוסס שם לתפארה.
אני מדגישה את הפואנטה שאולי רק לי היתה מובנת, שמה שהופך סאבית לסאבית... בין השאר זה ההיעתרות הרגשית שלה המידית להבניית המציאות הבדיונית. אינטראקציה סימבולית בחדר, מציאות נפרדת קורמת עור מתוך מילים.
- אחרי החיבוק שלף מתוך התרמיל שלו בקבוק לימונדה ופלסטיק עם עוגות חתוכות לריבועים.
שוק!
הלם!
בכל 11 שנותי ב"קטע" מעולם אבל מעולם לא קרה שאדון יכין לי משהו כזה בהתכוונות.
מקסימום קפה הפוך ממכונת אספרסו. בנונשלאנטיות.
זו תמיד אני שפורטת רימונים , אופה לחמים וזוכרת להביא מגבונים לחים.
והנה אדון... מושלם! שאינו חרד לאבד מאדנותו בגין חביבות לשפחה.
הדבר הבא המפתיע היה הלימונדה עצמה. יש לי בזיכרון לימונדות של פריגת בתמצית הקפואה, עתירות סוכר, טעימות אבל תמיד עם צרבת בסוף. זו שאדון קפה הכין היתה עדינת טעם, מתוקה אבל לא בקיצוניות, ולא צורבת בגרון מחמיצות. השתאיתי.. ההסבר: לימונים אורגניים שגידל במו ידיו הנהדרות.
- מלונית לוטוס סניף פתח תקווה, חברות, תזכרו את השם. 200 ₪ לשלש שעות , החדרים נקיים באמת! ומלבבים ויש בהם חוץ מערכת קפה ומגבות גם....( לא ביקשנו) ציוד בידאסאמי. הידד!
- בחדר שלנו היה כיסא בר עם מנגנון של כיסא פסנתר גבוה מאוד ( לא הבנתי מה הפוטנציאל ומה השימוש, אבל זה נראה כחפץ יעודי )
וגם שז -לונג שנראית כמו התפלגות לא פעמונית. מקום נמוך לראש ומקום גבוה מאוד לישבן ו.... רצועות עם סקוטש לקשירה. ואחרי שהופלגתי (מלשון פלאג) וגם הוספנקי ( מלשון ספאנק) עשינו בספה שימוש הוגן.
