לפני 4 שבועות. יום שלישי, 13 בינואר 2026 בשעה 23:39
חשבתי לאחרונה על האופן שבו ראיתי אנשים מבלבלים בין מהירות לכנות, או בין אינטנסיביות לעומק.
נראה שיש דפוס שקט יותר שחוזר על עצמו סביב זה, לפחות באופן כללי:
• התקדמות נוצרת ממישהו שנשאר (נוכחת) ולא מלחץ.
• סקרנות נתפסת כמאפיין אופי ולא מקור לחיכוך.
• שאלות נתפסות כחיבור ולא כהתנגדות.
• יש תחושת ביטחון, בלי הצגות ומשחקים.
מעניין לראות איך כל זה משקף עבודה עצמית טובה.
לא “חולצים” מידע ותובנות בכוח (במיוחד מחדשים).
לא ממהרים אלא מייצבים את הסביבה.
לא מביישים חוסר ודאות/ידע אלא נותנים לו הקשר או מסבירים.
הלחץ נעלם כשנוכחות מורגשת.
לא מקטינים אלא פותחים את השיח, גם אם הנושא פחות נעים או רלוונטי (לא קינק שיימינג)
זה רק דפוס ששמתי לב אליו.
משהו שאולי כבר אתם יודעים, או שאולי אתם חולקים עליו -
אבל בעיניי שווה שיהיה לו מקום כמחשבה בתהליך ההכירות.