גוסטינג זו אולי אחת התופעות הכי נפוצות, אבל גם הכי פוגעות במרקם האנושי שלנו.
היא כמו מגפה שלא נגמרת, והיא הולכת יד ביד עם מגפת הבדידות שמתפשטת בעזרת העולם הווירטואלי.
אני, לצערי, בסבב ההיכרות הנוכחי פוגש אותה לא מעט. לא ניתן באמת להיות חסין מפניה.
לרוב זה איכשהו תמיד מגיע מנשות האפליקציה, ואני לא מדבר על התקשורת שם, אלא כבר כשמגיעים לוואטסאפ הקדוש.
העניין הוא שמהשיח די ברור לי מה הן רוצות לכל הפחות הגלוי, אלוהים יודע מה החסוי: הן רוצות להתנסות בבדס"מ. שיבארי, אימפקט או סתם סקס קינקי שלא הצליחו למצוא באפליקציות, מבן הזוג או מהסביבה הקרובה שלהן.
בשיח הן מתלהבות. פתחתי להן מזנון במלון באילת, אכול כפי יכולתך.
סבבה, עד עכשיו אני ספק "אוכל" מעולה וטעים.
ואז הן נעלמות. השיחה נקטעת באמצע שאלות ההיכרות ותיאום הציפיות שלי (אני משתדל לחפור עמוק ככל הניתן, רוצה לבדוק כל מיני פרמטרים – אינטליגנציה רגשית, הדדיות, פתיחות וכו').
העניין הוא שהן לא מבינות כמה זה קריטי - אני מדבר על תקשורת.
כמי שעושה בדס"מ מעל עשור, ושיבארי בפרט, תקשורת לפני, בתוך ואחרי סשן היא אבן יסוד סופר־חשובה.
אין שם להוריד כחול ההודעה,
אין שם לקרוא הודעה דרך התראות,
אין שם לשים בארכיון ולשכוח,
אישה שלא מצליחה לנהל שיחה רציפה, לציין את אי־היכולת שלה כרגע לתקשר - יש דממה,
לציין שזה פחות מתאים לה - לשים גבול,
לציין שהיא לא בטוחה/לא מדברת בטלפון/לא מתכתבת - צריכה התחשבות מסויימת או זמן.
אבל האמת, הסיבה לא באמת כזו חשובה, לא באתי לנתח אותן.
כל אחת ואחת שונה ויש לה חיים, קשיים וצרכים שונים...ועל כן יכולים להיות מגוון תירוצים ונסיבות.
אני שואל, איך היא תוכל לתקשר כאשר כל המיצים, התחושות והרגשות יצאו לה החוצה בתוך סשן?
למי היא תעשה גוסטינג, לעצמה?
זה דגל אדום בוהק מבחינתי, לא מתעסקים עם אדם כזה בשום דבר שקשור לבדס"מ וגם למיניות.
זה מעבר למכעיס, מעצבן או מאכזב - זה מסוכן.
זה לא לקחת אחריות על עצמך בסיטואציה פשוטה - שיחה ראשונית.
אנחנו כבר לא ילדים בבית הספר, לקרוא הודעה ולהתעלם.
מה יהיה עם זה במורכב? מסובך? ולא בדיוק מובן?
בבקשה, אנשי הגוסטינג - תעזבו אותנו לנפשנו.
אל תתעסקו בבדס"מ ואל תעשו אפילו סקס.
לכו תציקו לונילים המסכנים.
כן כן זה פוסט פריקה, ראיתי שזה הטרנד היום, אז הצטרפתי.
תחסכו ממני "גם גברים בלה בלה בלה..", אני לא מתכתב עם דושים כנראה רק דושיות, על זה הפוסט.

