הרעיון הכללי ש“סדיסט אמיתי” הוא האנטיתזה של המזוכיסט; ושסדיסט אמיתי לא ירצה לשחק עם מישהו שנהנה מכאב אלא יעדיף מישהו שיחווה איתו שבירה - כלים שבורים, מילת בטחון באוויר, שבירה מנטאלית וכו'.
יש לי בעיה עם זה. בעיה יסודית, עמוקה, עצומה!
שלא תבינו לא נכון. אני מודע לחלוטין לזה שיש אנשים שאוהבים כאב כמתן שירות, דינמיקות של סבל, או משחקים של סיבולת. זה לגמרי תקין. אם זה מה שעושה לכם את זה וגם לפרטנר שלכם - נפלא. תהנו (אני מניח?). ואם אתם מעדיפים לשחק עם אנשים שלא רוצים או לא נהנים מכאב - יופי לכם. תמצאו את מי שמסכים לזה - מצוין.
אבל שום דבר מזה לא הופך אתכם ל“יותר סדיסטים” ממי שאוהב לשחק עם מזוכיסט. הרעיון שסדיזם נהיה “אמיתי יותר” ברגע שהצד שמקבל מפסיק ליהנות (בכל וריאציה של מה שהנאה אומרת) הוא… סליחה, שטויות. אני קורא לזה בולשיט.
כסדיסט כבד וגאה - יש דברים שאני פשוט לא יכול לעשות בלי מזוכיסט מנוסה ורב־יכולות. הגוף או הנפש של חלק מהאנשים פשוט לא מסוגלים לעמוד במה שהמוח שלי ממציא, בלי לגרום לנזק רציני ומתמשך. וזה בסדר. אני חושב שרוב האנשים לא היו יכולים לעמוד בזה. זה דורש שילוב מאוד מסוים של מיומנויות, תשוקות וכימיה.
בלי חיווט מקביל כזה אצל הפרטנר שלי - אני תקוע בלהגביל את עצמי. לא כי זה רע, הרי גיוון הוא תבלין החיים, ויש פעמים שאין לי כוח להשקיע במשחקי-על עתירי סיכון, תכנון ועוצמה. לפעמים אני סדיסט עצלן. אבל בשביל הרעיונות הגדולים - אני לא יכול להוציא אותם לפועל בלי מי שעומד מולי.
יש עולם שלם של טכניקה, אינטנסיביות ומורכבות פסיכולוגית שנפתח רק כשמישהו רוצה את הכאב, זז איתו, נושם לתוכו, ומסוגל להפוך את החוויה למשהו עמוק. מזוכיסט מיומן הוא אלכימאי של כאב ותחושה. הוא אדם שמסוגל ליצור איתך יחד הסלמה, לחקור גבולות, ולהעניק את המנעד המלא של תגובותיו.
הם השקיעו ולמדו את העבודה הקשה של להיות מזוכיסט בדסמי!
שייפט קטן מהטקסט:
ברור לי שהמזוכיסט צריך לרכוש את הניסיון הזה איפשהו; ומזוכיסט מיומן לא צומח יש מעיין מדמיונו של הסדיסט הכי מעוות בסביבה. וכן, יש העדפות שונות של אינטנסיביות, ולא כל מזוכיסט רוצה לקחת דברים לקיצון. מבחינתי כולם תקיפים.
מה עושה אדם למזוכיסט? הוא אומר לי שהוא מזוכיסט. אין צורך “להוכיח” לי את זה, ובטח שלא על ידי חשיפה לחוויות שלא מתאימות לו. ויש גם המון תוויות אחרות - כולן תקפות. פשוט זה לא הטקסט למנות אותן כולן.
רוב המזוכיסטים שפגשתי בכלל לא חווים עונג מיני ישירות מכאב, למרות שיש בהחלט כאלה שכן. שתי האפשרויות תקפות. כמעט לכולם יש סוג או שניים של תחומים שהם אוהבים ומתמחים בהן, ואז תחומים נוספים שהם פחות חזקים בהם. אפשר לחשוב עליהם כעל “מומחה בתחום מסוים” (חבלים, אימפקט , מחטים וכו' ) כאשר בתחום מסוים יש להם יכולות ברמה גבוהה במיוחד - יכולת ספיגה כקונספט פיזי/מנטאלי/רגשי/נפשי, ובאחרות פחות. ועדיין - הם תמיד שופטים את עצמם לפי הפער בין היכולות החזקות שלהם לאלו שהם פחות בטוחים לגביהן.
רוב המזוכיסטים הכבדים לא גנרליסטים. כלומר, אין להם יכולות־על בכל סוג יכולת הספיגה בתחום שלהם. צריך להיות אנושי איפשהו, גם אם אתה על-אנושי במובנים אחרים.
הסדיסט הנכון יודע לשחק לפי החוזקות של המזוכיסט ולגעת בתחומים הפחות חזקים בזהירות ובהסכמה. תחומים אלו יכולים לשמש כלי בארסנל הסאדו־מזוכיסטי. והם לא הופכים את המזוכיסט לפחות מזוכיסט.
בכל מקרה, חוזר לנושא.
אם הצד שמקבל לא מסוגל להתמודד עם התחושות - אפשר להגיע עד גבול מסוים בלבד. אתה מוגבל על ידי אותה דינמיקה והגבולות הפיזים והמנטאלים שבה.
למשל ברגע שזה "מתמסר לכאב" ולא מזוכיסט, כך שיכולת שלו מראש קטנה ( מתמסר דורש טקסט ואכן מגיע לו).
אבל כשהמישהו מולך רוצה את זה? כשהוא קופץ איתך למים העמוקים, עם עיניים נוצצות, זנב מורם, ואולי אפילו עם מוח יותר אפל משלך וארסנל גבולות ותקשורת תואם?
פאק. זה כבר אמנות במיטבה.
מזוכיסטים הם לא ההפך מסדיסטים. הם שותפים ליצירה, קונספירציה משותפת, מראה רגעית. הם אלה שיכולים לקחת מה שאתה נותן - ולבנות ממנו משהו. הם אלה שמסוגלים להביט ברעב שבנשמתך, ולפתוח בתוכם משהו שתואם, מקבל ונותן לזה ערך.
סדיזם לא דורש שהפרטנר שלך יסבול. סדיזם דורש שאתה תהנה (בכל וריאציה של המשמעות) ממה שאתה עושה.
והרעיון שההנאה מהצד השני מדללת את הסדיזם? לא. שם הוא דווקא זורח.
כי כשמזוכיסט נפתח אליך (לא למרות הכאב אלא בגללו) - הוא מזמין אותך עמוק יותר. זה מזמין אותך ללטש את המלאכה שלך, להיכנס לשטחים שלא קיימים עם מישהו שלא פוגש אותך באמצע.
סדיזם ומזוכיזם הם לא הפכים. הם ירידה משותפת לתוך רעב ותשוקה.
אז לא - לא כל “סדיסט אמיתי” נמנע ממזוכיסטים. סדיסטים אמיתיים מבינים שהמזוכיסט הנכון, אוהב-הכאב הנכון, יכול לקחת אותך רחוק יותר משאי פעם תגיע לבד.
ואם מישהו מרגיש וחושב ששבירה זה סימן להישג והיותו "סדיסט אמיתי" וההפך אם "מאזוכיסט אמיתי" טוען שהוא חייב שבירה ושניהם מציגים נטיות הרסניות - שזאת המטרה הסופית ולא המשחק המשותף. הייתי מתעמק על קנקנם לפני כל שת"פ כזה או אחר.