אני ואתם

שאלה אותי חברה יקרה.

ובכן,  למזלי הבאסה נפלה לפני סופש בלי ילדים 

אז יהיה סופש של לבד מתובל בבריחה ועצלנות. כי גם השבוע היה לא קל פיזית וגם שבוע הבא יהיה כך.

אז עצלנות מבורכת בלי יותר מידי מחשבות.

שקע בספה עם דמעות הממלכה (המבינים יבינו), אוכל שאבשל לזיין תשכל כאן ולהנות מכלום, חשבתי אולי לנסות אלכוהול בשביל הכיף, נראה מה יהיה עם זה. 

ואז , ביום ראשון, פשוט לקום ולהמשיך את החיים, כמו שאני אמור לעשות.

הבאסה לא תלך לשום מקום, ואני גם לא רוצה שתלך לשום מקום, זה אחד הסיפורים היפים והמרגשים בחיי, ותכלס לא קרה שום רע וארצה לשאת זאת כל חיי.

אז אני והמקינטה מאחלים לכם מהמרפסת סופש נהדר שיהיה כמו שאתם רוצים שיהיה.

תהנו לכם ביצ'ס

וליקרים לי

לכו דפקו תראש כמו שבא לכם עם המון אהבה בחיים.

אוהב אתכם

היום אני מודה על חברים טובים, חברים שבאמת אכפת להם ממך, ללא שום אינטרס.

חברים שיבינו שקצת לא טוב לך וישימו את עצמם מולך ויגידו לך, אתה לא לבד 

חברים טובים שגם יבינו בעצמם שאתה לפעמים צריך את הזמן שלך לבד ובשיא האצילות יתנו לך אותו.

לחיי החברים הטובים שעושים לנו את העולם טוב יותר.

תודה לכם.

אף פעם לא הרגשתי כזה תענוג בלחכות

עיינים גדולות, עיניים של אישה כמהה.

כמהה למה שכל אדם נורמטיבי כמהה.

עיניים יפות בוהות בי, מבקשות עוד ועוד.

מבקשית כל מה שמגיע לה ולא קיבלה עד היום.

עיניים של ילדה קטנה, שואלות , חסרות אונים.

ילדה קטנה שרק רוצה להיות טובה.

מתחפרת בתוכי, אוחזת חזק, כדי שאגונן עליה משאר העולם, כדי שאצור לה את העולם שבו היא ילדה קטנה ומחונכת.

ואני, טובע בעיניים האלה, איך אפשר שלא, עיניים כאלה יפות ורוצות. ואני רוצה לתת לך הכל.

אבל אני מלך, שדואג לך ורוצה להגן עלייך, לכן ילדה טובה תקבל כל פעם קצת, ועוד קצת, שלא תיפול מרגליה הקטנות, שתמשיך להרגיש בטוחה בתוכי, שתמשיך להיות ילדה קטנה וחלשה עם עיניים כמהות ומדהימות.

בוקר טוב

אני חמוד, אני חזק מאוד, אני קשוב, אני גדול גוף, אני נהנה משיחה טובה, אני נהנה להחזיק אותך חזק,

אני מאמי, אני סדיסט, אני אוהב כפיות, אני מת על דוגיסטייל קשה, אני מלטף, אני מושך בשיער, אני מחבק, אני חונק, אני ארים אותך למעלה גבוה, אני אוריד אותך על ברכייך.

ידיי יעברו על כל גופך, אני אסתכל לך לתוך העיניים.

אני אשתיק אותך, אני אענה לך בשתיים בלילה כשתתקשרי רק לשמוע אותך בוכה.

אני דרקון

ובסוף אני מלך.

אני יכול להיות הכל

חמודי וסדיסט, והכל כאן מחכה לך

אחת קטנה.

שכחתי כבר כמה שיחה טובה מאוד יכולה לזרום כל כך בכיף, בלי שנשים לב לזמן שעובר במהרה.

כמו לרוץ ביחד בשדה פתוח, הכל ירוק מסביב והשנים שומרים על קצב אחיד ומחייכים כל הזמן. 

ריצה כזאת שאתה לא רוצה שתיגמר.

יום נפלא ושבוע טוב ביצ'ס

ליקרים לי יום מהמם מלא באהבה ובריאות ואושר.

שיהיה ערב נפלא היום.

לרוב, אם אני לא נהנה לקרוא בלוג, כני פשוט לא קורא אותו. כל שניה שאמשיך להשקיע בבלוג תהיה ביזבוז.

ובנוסף, זכותו של כל אחד לכתוב מה שבא לו.

אז אני לא מבין את "מבקרי הבלוגים", כאלה שאומרים לכותבים מה נכון ומה לא נכון לכתוב, בבלוג שלהם.

כאילו

אני מנסה להבין

כזה חוסר ענק יש לאנשים בחיים שהם צריכים לבקר אחרים?

לא ברור בכלל.

שכל אחד יחליט מה הוא כותב בבלוג וכל קורא יחליט אם הוא משקיע את הזמן בלקרוא את זה.

ותמצאו לכם חיים.

את לא תחליטי כלום,

לא תדעי כלום, את אישה חופשית ומשוחררת, משוחררת מכל בעלות על גופך, משוחררת מכל החלטה, חופשיה להיות אישה בלבד.

ואני אקח אותך, ככה כמו שאת, מי שאת, אקח אותך מאחור, אמלא את החור שבך, תהיי שלמה, תהיי יפה.

ואז, ידי תזחל על גבך ותעשה את דרכה לצוורך.

תרגישי את הנעימות שבמגע שלי, תרגישי אט אט את ידי נכרכת, לופטת את מקור הנשימה שלך, ואז, הכוח שלי שאת אוהבת כל כך, ילחץ, אלחץ חזק , אעצור את נשימתך.

את תביני שגם כאן אני מחליט, תביני שהחמצן שאת נושמת ,גם הוא אינו מובן מאליו, העונג במילוי החור הנשי, הסערה הנפשית מהרגשת כוחי, והפסקת הנשימה, כולם ישתלבו ביחד תחת שרביט המנצחים שלי, הכל יתנקז לליבך, תרגישי את חוסר השליטה שלך, חוסר האונים, מרים, מחייה אותך.

העולם שלך יראה אחרת, יהיה גדול יותר נשגב ויפה יותר.

לא אשת קריירה, לא נוהגת בפקקים, לא ממהרת לשום מקום, רק רוצה חמצן לנשום, ואני אתן לך אותו, ממני, באהבה.

החיים יפים, ומאושרים. ואת תרחפי בהם באושר רב עם החיוך הכי יפה בעולם.

ככה זה

כשאת בידיי

הבוקר המקינטה מפנה לי את הגב, בגלל שאתמול  לא העלתי תמונה שלה, איזה מיפלצומי המקינטה.

אתמול שלצתי לאחת היקרות שלי תמונה שלי במטבח, רק כדי להעלות חיוך על פניה וליצור אווירה משעשעת. התגובה שלה הייתה "אתה מהמם".

האמת , ניסיתי בהתחלה לעשות סלפי אך תמיד יצא גרוע, למה? כי אני גרוע בסלפי.

אז נתתי לבן שלי שק נוריס לצלם אותי, והוא צלם לא רע בכלל.

וזה גרם לי לחשוב

אני חווה גוסטינג לא מעט ובחלק מהמקרים זה מופיע מיד אחרי שאני שולח סלפי. סלפי שלא תמיד יוצא טוב ולא בכל שעה ביום אנחנו פוטוגנים.

ואני אומר לעצמי, אז הכרות בין גבר לאישה תלויה כיום על היכולת שלנו לצלם סלפי?

לכאן הגענו?

הרי התמונות של הנייד הן לאכאלה אמינות.

לרוב מצלמה מנפחת אותנו

לדוגמא

ציצים מידה cap c יכולים להראות מידה דאבל d.

ואתם אומרים לי

אבל מלך, משיכה פיזית זה דבר חשוב ולכל אחד יש טעם משלו.

ואני עונה שאתם צודקים, בהחלט.

אבל סלפי גרוע לא תמיד מראה באמת איך אנחנו נראים. 

וגם סלפי טוב לא תמיד יהיה אמין.

המסקנה היא

שאני צריך לתת לשק נוריס לצלם אותי כמה תמונות טובות ואלה התמונות שאשלח תמיד.

הבאסה ששום תמונה לא תראה כמה הידיים שלי גדולות ומסוקסות. וזה חשוב מאוד. ובעיקר מה שחשוב זה מה שיש לנו בין האוזניים.

זה מה שיש לי לומר הבוקר.

יום נפלא ביצ'ס

וליקרים לי המון אהבה ובריאות וכיף גדול.

וליקרה שהחמיאה לי אתמול

תודה רבה, הרמת לי את מצב הרוח.

והנה המקינטה שלא מדברת איתי

הבוקר אני תוהה על כל אלה שמתקשים ליסוע ברמזור ירוק.

לא אלה שמסתכלים בטלפון ולא שמים לב.אלא אלה שרואים שהרמזור התחלף ומחליטים לא ליסוע. ממש קשה להם. ואז כאשר הם אוזרים אומץ ויוצאים הם עושים זאת לאט לאט.

אז יש לי כמה שאלות אלכם.

1. זה בעיה מולדת או שהיא קוראת בגלל טראומה?

2. יש איזה כדור שאתם יכולים לקחת שיעזור לכולנו אבל את לא לוקחים?

3.יש איזה עמותה שעוזרת לכם שצריכה תרומות?

4. עלה בדעתכם אולי לא לנהוג עד שתפתרו את הבעיה?

5. למה אתם חושבים שלמישהו יש זמן אליכם?

יום נפלא ביצ'ס

וליקרים לי המון בריאות ואהבה בלי סוף.