אני ואתם

שנת 91 יוצא הסרט משפחת אדמס.

אני נער בן 15, רואה את אנג'ליקה יוסטון נקשרת לגלגל עינויים ומשהו בי נדלק, וכאשר גומז מנסה לחלצץ אותה ואומר "רצועות עור, ברזל מלובן."

והיא עונה לו בחשק רב "עוד מעט יקירי". משהו כבר אז עורר אותי.

היום ראינו את הסרט הזה ביחד וכמו כל דבר שמדליק אותי אני מדמיין אותך במצב הזה, קשורה לגלגל העינויים ואני משחק בך. איך הכל בסופו של דבר מתנקז אלייך, אלינו. ואת מעוררת בי דברים מפעם ומעכשיו, בי נשבעתי שאבנה לנו גלגל כזה.

בקרוב מאוד נחגוג שנתיים לטכס הקילור/חתונה שלנו וליבי עדיין מחסיר פעימה בכל פעם שאת נוגעת בי, בכל פעם שידי נוחתת על התחת שעלייך, בכל פעם שאני מזיין לך את הלב.

נועדת לי עוד הרבה לפני שהכרנו.