ואני זה שאמור להחזיק אותך.
נכון, אנחנו מתכתבים כל הבוקר, אבל אני רוצה לתאר לך מה עבר עליי דווקא כאן.
קמתי הפוך בבוקר, אני בחופש מחלה, ואת יודעת מה, הגרושה מתחילה עם הנידנודים, אני הפוך לגמרי, לא בא לי על כלום, קם מהמיטה סורק מה יש לעשות בבית, הנינגה שלי שוב פירק את הספה, לרגע לא בא לי לעשות כלום.
אני מקשיב לסרטון שמדבר על כך ששלטונות מנסים לשלוט בחברה על ידי החלשת הגברים שבה. ואז אני מתעורר, אני האמיתי, מתהפך לגמרי חוזר לעצמי. את חלשה, קטנה וגם קצת חולה, אמרת שתתאימי את עצמך אליי, ברור, הרי מותר לך להיות ככה, זה בסדר, כי אני כאן החזק, אני היציב וכמובן שתלכי אחריי.
מה זה כבר לתקן ספה בשביל המלך/דאדי, עשיתי זאת בחמש דקות, תוך כדי התנתבתי עם הגרושה וקבעתי לה את מה שאני אומר. אחרי זה בכתה קצת, הבהרתי לה את המצב והיא ירדה ממני.
הכל קטן על מלך דאדי, אני יכול הכל. ולסחוב אותך תוך כדי. אני אוהב אותך קטנה, חסרת אונים. ככה זה צריך להיות.
זאת הדרך
את שלי לעד ומכאן הכל מתחיל.
