אני ואתם

בחודש האחרון חזרתי קצת לסוג עבודה שמזמן לא עשיתי, הרבה עבודה פיזית עם הרבה ראש גדול.

יש איתי מתלמד בן 24 שאמור לעשות את רוב המאמץ ואכן הוא בעל מוטיבציה, אך לפעמים אין ברירה ואני מפשיל שרוולים.

אני נוכח לדעת שלא נחלשתי, גם בגילי, כן קשה יותר עכשיו אבל המשמעות הגדולה בלהיות גבר זה להתגבר, ואכן זה כיף לפעמים לראות שאני מסוגל.

לפני כמה ימים המתלמד הצעיר ניסה לסגור אביזר הברגה גדול והיה לו קשה מידי, הוא רצה להביא מפתח מתאים אך נכנסתי לבור במקומו, לפתתי בשתי ידיי את ההברגה, ובמאמץ סגרתי אותו, פשוט ככה. 

החיספוס בכפות ידיי חזר, מצד אחד זה לא נוח ומצד שני כאשר את שולט סדיסט זה יתרון גדול.

כאשר לפתתי את ההברגה בשתי ידיי לפתע נזכרתי בהרגשה של לאחוז בצוואר של אישה, צוואר חלק ועדין, לפרוס את כפות ידיי מסביב ולהפעיל מעט כוח, להחליש, ללחוץ, להרפות, לראות בעינייה את החוסר אונים היפה הזה, שהיא יודעת שגם האוויר שהיא נושמת הוא ברשותי בלבד.

הרגשה נהדרת, להפעיל כוח על איבר עדין וקריטי, לדעת כמה כוח, ומתי לעצור, חווית שליטה מדהימה.

געגועיי.

למי שלא קרא את הפוסט הקודם "פרלמנט" בבקשה לקרוא.

טוב, זה מה שיש לי לומר בינתיים

לכו מפה עכשיו

נשים ללכת עם עינטוז שלפחות אני אהנה.